מוריה בנדט, 8 שנים מיילדת, 1,500 תינוקות מגיל צעיר רציתי להיות מיילדת. תמיד ריתקו אותי סיפורי יולדות על החוויה שעברו, וכחובשת גדודית בצבא תמיד קיוויתי שיקראו לנו לסייע ללידה ואני כבת יחידה בין החובשים אזכה לכבוד... לצערי זה לא קרה. בפעם הראשונה שקיבלתי לידה כמיילדת מוסמכת יצאתי מבית החולים מסוחררת. ברחוב ראיתי אנשים הולכים, מכוניות ואוטובוסים נוסעים, שמש זורחת ועולם כמנהגו. איך זה יכול להיות? הרי נולד פה תינוק עכשיו.. גם היום, אחרי 1,500 תינוקות שיילדתי, אני מתרגשת בכל פעם מחדש. המשימה החשובה ביותר מבחינתי - שיולדת תצא מהלידה בחוויה מעצימה וטובה. שהיא תרגיש שהייתי שם אתה ובשבילה וכיבדתי אותה ואת הדרך והרצון שלה משך כל הלידה.. לידה היא תהליך שהיולדת ואני עוברות יחד. אני מנסה למלא את כל רצונות היולדת, כל עוד אין סכנה לה או לעובר. מסייעת לה להשתחרר, להתגבר על הפחדים, להתמודד עם הכאב. גם הבעלים והמלווים עוזרים... *יש הרבה לידות מרגשות, לעיתים עד דמעות. לידה שזכורה לי במיוחד הייתה של אם פונדקאית, שעשתה את זה בפעם השנייה ועברה הריון קשה, בעיקר מבחינה נפשית. הלידה התקדמה מהר ובקלות בנוכחות האם הביולוגית. מיד אחרי הלידה העברתי לה את התינוק, לו היא מחכה שנים רבות. כל הנוכחים בחדר בכינו ביחד מהתרגשות ומעוצמה של נתינה וקבלה.. ויש גם רגעי צחוק. יולדת שקיבלתי במיון המיילדותי ביקשה וקיבלה גז צחוק להקלת כאב. כל הדרך מהמיון לחדר הלידה היא לא הפסיקה לצחוק וזה היה מדבק.. כל מי שנכח בלידה נסחף בצחוקה.. כך נולד לו תינוק עם אימא ומיילדת שצוחקות עם כל ציר.. *ככל שיולדת מרגישה רגועה ובטוחה עם סביבה תומכת ונעימה היא תתקדם בלידה בצורה טובה יותר ותהיה לה חוויה נעימה ונוחה יותר. תפקידנו כצוות חדר לידה, לסייע לה לחוש את הרוגע והביטחון הזה ולהיות שם בשבילה ברגעים הגדולים של חייה..
