הניתוח מצליח בכ-80%-85% מהמנותחים בטווח של 5 שנים וצפויה במהלך הזמן הזה ירידה ממוצעת של 20%-25% מהמשקל ההתחלתי.
הסיכון המידי מהניתוח, פרט לסיכון ההרדמתי, הוא פגיעה באיברי הבטן במהלך הניתוח
, בין אם באיברים המנותחים (ושט-קיבה) או באיברים סמוכים (כגון טחול/כבד או מעיים). הפגיעה עלולה להוביל לזיהום תוך-בטני או דמם. הסיכון הכולל לתמותה בניתוח הטבעת הוא מקרה בודד מתוך 400-500 ניתוחים (0.2%).
בטווח הארוך 15%-20% נכשלים בניתוח מסיבות שונות, חלקן קשורות בניתוח וחלקן שאינן קשורות.
הגורם הראשי לכישלון הניתוח מכונה "החלקה" של הטבעת והוא נגרם בכ-5%-7% מהמנותחים. הטבעת לא זזה ממקומה אך חלק מהקיבה עולה מעל לטבעת. התופעה בדרך כלל נגרמת במהלך הקאה. כדי למנוע בעיה זו אנו מנפחים את הטבעת בפעם הראשונה רק לאחר כ-6 שבועות מהניתוח. הניפוח נעשה בצורה הדרגתית על מנת למנוע את ההקאות.
סיבוך נוסף, שמופיע בדרך כלל מספר שנים לאחר הניתוח, הוא חדירה של הטבעת לתוך הקיבה.
בכדי למנוע סיבוך זה היצרנים שינו את מבנה הטבעת. לטבעות עם נפח גדול יש כעת שטח מגע גדול ונקודות לחץ נמוכות ולכן סיבוך זה נדיר.
בנוסף יכולות להיות בעיות טכניות עם הטבעת כגון: התנתקות הצנרת או פנצ'ר או התנקבות של הטבעת, אשר מצריכים תיקון או החלפה של הטבעת.
סיבוך נדיר המצוין בספרות הוא הרחבה של הוושט. סיבוך זה מופיע בדרך כלל לאחר שנים ובחלק מהמקרים שינוי זה הינו בלתי הפיך.
ברוב המקרים בהם הניתוח נכשל הסיבות אינן ניתוחיות וכוללות חוסר התאמה, חוסר יכולת לעמוד בדרישות התזונתיות, התייאשות וחוסר רצון לשנות הרגלים. המפתח להצלחה תלוי ביכולת המטופל לעמוד במגבלות התזונתיות ולשנות הרגלי חיים וכן הקשר עם הצוות המטפל.