ריפלוקס (החזר קיבה-ושט)

ריפלוקס (החזר קיבה-ושט)

מידע לחולה אודות ריפלוקס (החזר קיבה-ושט)

(הכתוב בלשון זכר מטעמי נוחות אך מתייחס לשני המינים באותה המידה)

מהו ריפלוקס?

ריפלוקס הוא תנועה של תכולה מהקיבה בחזרה לוושט (צינור המזון). פעולה הפוכה זו יכולה לגרום לצרבות, הקאות וכאבים. כמו-כן, עלול הדבר לגרום לקשיי-נשימה, שיעול, החמרת אסטמה וצרידות. התופעה נפוצה יחסית בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.
ריפלוקס הוא תופעה רגילה ופיזיולוגית בתינוקות קטנים עקב חוסר בשלות המערכת. ברוב המכריע של המקרים אין צורך בטיפול בגיל זה היות שהריפלוקס חולף באופן עצמוני עד גיל שנה-שנתיים בלמעלה מ-90% מהמקרים. מקרים חריגים אשר דורשים טיפול כוללים עלייה לא מספקת במשקל, אי שקט קיצוני שעלול להעיד על דלקת בוושט וקשיי נשימה חדים או מתמשכים.

מדוע זה קורה?

הקיבה מייצרת חומצה ומיצי-קיבה אחרים העוזרים לעיכול המזון. בדרך כלל נמנעת החזרה של תכולת-הקיבה לוושט על ידי שריר הנמצא בין הוושט לקיבה - השוער התחתון. כאשר שריר זה אינו פועל כראוי, הוא מאפשר חזרת מיצים חומציים מהקיבה במעלה הוושט, וזו הסיבה העיקרית למחלת הריפלוקס. השריר עלול לא לעשות את תפקידו באופן מלא במקרים בהם יש בעיה אנטומית באזור (כגון הימצאות בקע סרעפתי או לאחר ניתוח באזור) או בהשפעת חומרים על השריר כגון הורמוני מין (אחת הסיבות לריפלוקס בזמן היריון), עישון ואוכל מסוים. לחץ על הקיבה, כגון השמנה, היריון או שיעול תכוף, עלולים להחמיר את המצב במנגנון מכני.

איך מאבחנים ריפלוקס?

לרוב אין צורך בביצוע בדיקות מיוחדות לאבחנת ריפלוקס ומספיק הסיפור הקליני כדי להגיע לאבחנה ולתכנן טיפול ראשוני. במצבים בהם אין תגובה טובה לטיפול ראשוני או כאשר ההסתמנות לא טיפוסית, ירצה הרופא לבצע בדיקות אבחנתיות. הבדיקות יכולות לכלול אחת או יותר מן הבדיקות הבאות:

גסטרוסקופיה: החדרת צינורית זעירה עם מצלמה בקצה לוושט ולקיבה כדי לוודא שאכן מדובר בריפלוקס ולא במצבי תחלואה אחרים שיכולים להתבטא כריפלוקס. במסגרת בדיקה זו יילקחו גם דגימות מהרירית (ביופסיות) לצורך אבחנה מיקרוסקופית.

ניטור חומצה ושטי (pH-metry): הבדיקה מודדת הימצאות חומצה בוושט ומחייבת אשפוז בן 24 שעות. בתחילת הבדיקה מוחדרת צינורית דקיקה לקיבה, המנטרת הימצאות חומצה בוושט לאורך היממה. התוצאות מנותחות לפי יומן קליני הממולא בו זמנית. בליעת חומר ניגוד: על ידי בליעת חומר ניגוד במכון הרנטגן וסדרת צילומים ניתן לאתר בעיות אנטומיות כגון בקע סרעפתי והיצרויות. הבדיקה לא נועדה להוכיח או לשלול ריפלוקס אלא רק לאתר סיבות אנטומיות העלולות לגרום לריפלוקס.

בדיקת זמן ריקון קיבה: במכון לרפואה גרעינית ניתן לתת מזון מסומן ולקרוא את התרוקנותו מהקיבה. ריקון איטי של הקיבה יכול להחמיר ריפלוקס ועשוי להעיד על התוויה למתן תרופות מעודדות ניעות המעי.

מיפוי חלב: נעשה באופן לא תדיר במכון לרפואה גרעינית. על ידי שתיית חלב מסומן וקריאת הסימון לאחר זמן מה, ניתן להעריך אם החלב חזר חזרה לוושט ואף הגיע לריאות.

מה ניתן לעשות כדי לטפל בריפלוקס?

הרופא ייעץ לך לגבי הטיפולים האפשריים בריפלוקס, שלעיתים כוללים גם תרופות. ניתן לשפר

תסמיני ריפלוקס על ידי שינויים באורח-החיים:

• הגבהת ראש המיטה יכולה לעזור במקרים של תלונות במהלך הלילה. יש לשים לב שההגבהה היא של כל המיטה ולא רק המזרן או הכרית.
• אין לאכול בשכיבה, יש לשבת ישר.
• ארוחות קטנות תכופות נסבלות יותר מארוחות בנפח גדול.
• אין ללכת לישון עם בטן מלאה. יש להימנע מאוכל כשעתיים לפני השינה.
• במצב של משקל עודף, ירידה במשקל עשויה להקל מאוד על התלונות.
• לא מומלץ ללבוש בגדים צמודים והדוקים.
• אין לעשן או להיות בקרבת מעשנים.

ומה לגבי תזונה?

בכל מקרה יש לשמור על דיאטה מאוזנת ובריאה. ישנם סוגי מזון העלולים להחמיר ריפלוקס ומומלץ להימנע מהם ככל האפשר:
• מזון שמן (אוכל מהיר, בשרים מעובדים, רטבים משמנת וכיוצא באלה)
• מזונות ומשקאות חומציים (כולל מיצי פירות)
• כל מוצרי העגבנייה כגון קטשופ ורוטב פיצה
• קפאין (קוקה קולה, שוקולד, תה, קפה וכל המוצרים המכילים קפאין)
• טעמי מנטה למיניהם

ואם זה לא עוזר?

במצבי ריפלוקס משמעותיים אין מנוס מטיפול תרופתי. ההסבר המובא כאן מתומצת מאוד וחלקי ואין להתחיל כל טיפול ללא הנחייה רפואית ברורה.

הטיפול מתחלק לשלושה חלקים:

1. תרופות נוגדות חומצה:
a. סותרי חומצה: תרופות הפועלות על ידי סתירה כימית ישירה של החומצה. חומרים אלה ניתנים במקרים קלים של צריבה שדורשים הקלה מיידית וזמנית בלבד ולא מתאימים לריפלוקס משמעותי קליני בילדים.
b. חוסמי רצפטורים H2: תרופות אלה (כגון זנטק) מורידות את הפרשת החומצה בקיבה אך לא מונעות את ההפרשה לחלוטין. בנוסף, חלק מהחולים מסתגלים לתרופה בתוך שבועיים-שלושה וזקוקים להעלאה הדרגתית במינון כדי לשמור על הפעילות הקלינית.
c. חוסמי משאבת הפרוטונים (PPI): תרופות אלה (כגון לוסק ולנטון) הן מעכבות חזקות של הפרשת החומצה בקיבה ואין תופעת הסתגלות לאורך זמן. התרופות יקרות אמנם אך עם פרופיל בטיחותי גבוה ויעילות מוכחת. מתן תרופות אלה בסירופ בעייתי מאחר שאז החומר הפעיל נהרס בחומציות הקיבה. המינון הדרוש משתנה ולעיתים דרושים מינונים גבוהים על מנת להגיע להשפעה הרצויה.
2. הסמכת האוכל בקיבה: ככל שהמזון בקיבה סמיך יותר כך הסבירות לריפלוקס נמוכה יותר. ניתן לעשות זאת על ידי הוספת קורנפלור לתזונה של תינוקות או על ידי מתן פורמולה חלבית שמסמיכה בקיבה (למשל אינפמיל AR). לחילופין קיימות תרופות בטוחות שמשיגות את אותו האפקט (כגון גביסקון או אלגיקל).
3. תרופות מעודדות ניע המעי: טיפול זה אינו שגרתי ובשימוש במצבים חריגים בהם הרופא חושד בהתרוקנות איטית של הקיבה.