ילדים, הורים וניתוחים

סוגיות נפשיות העולות סביב ניתוח של ילד
ניתוח, הרדמה, התאוששות... מה ילד מבין כאשר שומע את המילים הללו? כיצד ניתן להכין אותו רגשית למצב? וכיצד מתמודדים הוריו? מה הם משדרים לו? מה התפקיד שלהם? ואיך ניתן להקל עליהם?... נשתדל לענות לשאלות אלו, ובכך להפחית את מידת הלא-נודע והאי-וודאות שמתלווים להתמודדותה של המשפחה לקראת ניתוח של ילדם.
 
פחדיו של הילד
פחדים שונים פוקדים את הילד העומד לקראת ניתוח. סוגיות שונות יכולות לעורר רגש של פחד עבור הילד: מפגש עם אנשי צוות שונים, מסכות וחלוקים, כאב, הרדמה, חוסר שליטה, פרוצדורות חודרניות. ילדים רבים חוששים מהכאב סביב הניתוח. ניתן להסביר לילד שקיים רופא מיוחד מאד, שקוראים לו מרדים, שמספק תרופות מיוחדות שעוזרות לישון כל כך עמוק שלא מרגישים כלום בזמן הניתוח, וכאשר הכל נגמר הוא מתעורר (ילדים גדולים גם זקוקים לחיזוק שאכן יתעוררו מההרדמה). הלא-נודע הוא דבר בלתי-נסבל ומפחיד במיוחד עבור ילדים, ולכן חשוב לנסות לספק להם הסברים קונקרטיים וברורים ככל האפשר.
 
פחדים נפוצים עבור ילדים קטנים לפני ניתוח קשורים גם לפרידה מההורים (ואף נטישה). לכן חשוב להסביר לו שכאשר יתעורר מהניתוח, אתם ההורים תיהיו שם לצדו. כמו כן, הוא יכול לבחור בובה אהובה או צעצוע כלשהו שיחכה יחד איתכם שיתעורר.
ילדים בגיל בית ספר מביעים יותר חששות סביב מחטים, סכינים ופגיעה בגוף שלהם. לכן חשוב בגיל זה לתת לילד מידע והסבר רציונאלי על הניתוח, על מנת שיבין שהוא נועד לתקן בעיה קיימת ולא לייצר בעיה או חתך.
 
חשוב לתת לילד הרגשה בטוחה ומרגיעה, תוך הבנת הפחדים שלו ונרמול ההרגשות שלו (הפחד שלו מוצדק, אין לקחת אותו ממנו ולשכנע אותו שלא צריך לפחד, אלא רק לתת לו מקום לבטא את הרגש על מנת להכיל אותו ולמנוע הכללה של הפחד).
 
יש לעודד את הילד לשאול שאלות ולדבר על מה שעומד לעבור, על מנת לאפשר גם לפחדים נוספים לצוף ולהתבטא. אם הילד שואל שאלות שאינכם יודעים כיצד להתמודד עימן, ניתן להגיד לו שיחד תשאלו את הרופא או את האחות, וכך גם תהפכו אותם לבני ברית לקראת התהליך המשותף.
 
פחדים של ההורים
הורה אשר שולח את הדבר היקר לו מכל לחדר ניתוח ניצב מול רגשות עזים ומעורבים. האם קיבל את ההחלטה הנכונה? כיצד הילד יתעורר? כיצד לענות לשאלות שלו? חרדות רבות עשויות ללוות את ההורים סביב ניתוח, ותפקידם לנסות לא להעביר את חששותיהם לילד, אשר עשוי לתרגם את פחד הוריו כביטוי לסכנה בו נמצא. הורים רבים יכולים להיעזר בייעוץ פסיכולוגי, שמטרתו לסייע להם התמודד עם המצב, לתת מקום לתהליכים הרגשיים עימם הם מתמודדים, להבין יחד מה עובר על הילד שלהם, ללמד אותם כלים להתמודד עם המתח ולחץ סביב הניתוח, כל זאת כדי שיוכלו לסייע בצורה יעילה יותר לילד עצמו.
                     
דמיון פורה
התבוננות בילדים משחקים מדגים את עושר הדמיון שלהם - טירות, נסיכות, פיראטים, אבירים... אולם, דמיון פורה יכול גם "לפרוח" לכיוונים שליליים, ולהעצים ולהגביר את הפחדים והחששות לפני ניתוח. לכן, חשוב לצייד את הילד בהסברים קונקרטיים ופשוטים אשר לא יותירו יותר מדי מקום לדמיון להשלים את התמונה.
 
רגשות אשמה של הילד
ילדים נוטים להאמין שהבעיה הרפואית שלהם והניתוח הם בעצם עונש על היותם "רעים". הם לא תמיד יודו בכך או אף יבינו שכך חושבים, אך הם ירגישו אשמה ויאמינו בכך שהביאו את זה על עצמם. לכן, חשוב להסביר לילד שהבעיה הרפואית היא אינה תוצאה של מעשה הילד, או של חוסר מעשה שלו, ושהניתוח הוא לא עונש, אלא אמצעי לתיקון בעיה קיימת.
 
רגשות אשמה של ההורים
ניתוחים שונים הינם תוצאה של התפתחות מחלה אשר מצריכה בשלב מסוים התערבות כירורגית. במקרים בהם המחלה הינה גנטית, מפתחים הורים רבים רגשות אשמה עזים אשר מקשים על התמודדותם עם המצב. למרות שברמה השכלית הם יודעים ומבינים שאינם אשמים, הרגש קיים, ולכן עליהם לנסות לעבוד על הקשר בין רגש ומחשבה (קיימים טיפולים ממוקדים המיועדים לכך).
מחשבה נפוצה אחרת הגורמת לרגשות אשמה של הורים היא "למה זה לא קורה לי?". מחשבה זו נובעת לרוב מחוסר האונים בו נמצאים הורים הצופים בילדם הסובל והכואב, כשאינם יכולים לעשות דבר למענו. הדבר מתסכל וכואב במיוחד, ולכן הורים היו רוצים לסבול במקום ילדם. הרי כל הורה הבטיח לילדו, או בליבו, כי תמיד ישמור עליו.
 
הכנה נפשית לניתוח של ילד
קבלת מידע והבנת המידע
ראשית, חשוב להתאים את רמת ההסברים לרמה ההתפתחותית של הילד, בהתאם לשלב רכישת השפה, ליכולת ההמשגה, לרמת ההבנה הקונקרטית מול האבסטרקטית של הילד. דרך מילים, משחקי "כאילו", בובות או ספרים, ניתן לדבר בשפת הילד ולהסביר לו את התהליך שהוא עומד לעבור.
 
ילדים מכל הגילאים מתמודדים טוב יותר עם ניתוח כאשר הם יודעים מה הולך לקרות ומדוע זה נחוץ. עזרו לילדכם להבין מדוע הניתוח נחוץ, ועזרו לו להרגיש בסביבה בטוחה ותומכת בין כותלי בית החולים. אם יש לכם הזדמנות ויכולת לערוך לו סיור במחלקה, להראות לו את המדים של אנשי הצוות, את המכשירים שיפגוש בניתוח – צינורות, עירוי, חלוק, הדבר יסייע להכנתו. עם ילדים תמיד יהיה יעיל יותר ללוות את ההסברים בתמונות והדגמות.
 
אל תשתמשו במילים מאיימות או במשפטים מפחידים, כגון "הרופא יחתוך אותך" או "יתפרו לך את הבטן". ניתן להסביר שהרופא יתקן את הבעיה, ושלילדים רבים יש את אותה הבעיה וכולם הולכים לבית החולים לטפל בבעיה.
 
ילדים לעיתים חוששים שההורים לא מספרים להם את כל האמת, חוששים שמצבם חמור ממה שנאמר להם. על מנת לבנות אמון, אין להשלות או להטעות את הילד, אלא לספר לילד כמה שיותר אמת, ברמת ההבנה שלו כמובן.
 
ניתן להשלים את ההסברים עם ספרים התואמים את גיל הילד, אשר נועדו להכין ילדים לקראת ניתוח והרדמה. קריאה משותפת עם ההורה מאפשרת להעלות סוגיות שונות ולהפוך את החוויה לפחות מאיימת.
עם ילדים קטנים, ניתן להשתמש בבובות ודובים, ולטפל בהם במכשירים רפואיים.
 
הורים, זכרו שמעבר להסברים המילוליים שלכם, אתם מעבירים גם מסרים לא-מילוליים: אינטונציה, טון הדיבור, הבעות פנים, שפת גוף, אשר יכולים להעביר תחושת רוגע לילד. אם תשדרו לחץ, הילד יחוש אותו הלחץ, למרות המילים המרגיעות שנאמרות.
 
טכניקות להפחתת מתחים
טכניקות הרפייה ודמיון מודרך נועדו לסייע להפחית מתחים ולהתמודד בצורה יעילה יותר עם מצבים מעוררי לחץ, כגון ניתוח. דרך טכניקות הרפייה, נשימות עמוקות והרפיית שרירים, לומדים למקד את הקשב פנימה, להרגיע את המערכות הגופניות ובכך להגביר את תחושת השליטה בגוף. דמיון מודרך מאפשר להתמקד בדימויים חיוביים ותמונות או זכרונות נעימים ודרכם לעבד מצבים מסומים. לילדים דמיון פורה ועשיר ולכן דמיון מודרך מאפשר להם לצאת למסעות מרתקים, ולהתנתק מהמציאות כאשר זו הופכת לכואבת מדי, גופנית או נפשית. כך, כהכנה לניתוח, הילד יכול ללמוד לדמיין ש"מקפיא" את הכאב, או מחמם את האזור הרדום, שמחזיק את ידה של אמא כשנמצא בחדר הניתוח וכדומה.
 
שינוי תפיסה
מדמות הקורבן לדמות הגיבור
מצבי חולי מעוררים לעיתים רגשות של רחמים, ייאוש, כאב. אולם, הילד עצמו אשר חי לרוב בכאן ועכשיו, לעיתים לא מרגיש מדוכדך אלא רוצה לצחוק ולשמוח, למרות המצב בו נמצא. להורים הדבר לעיתים נראה לא טבעי, כי הם עסוקים וחושבים כל הזמן על המצב והשלכותיו, אך עליהם לנסות לאפשר לו את הניתוק הזה. כאשר שומעים במחלקת ילדים את הצחוק העליז של הילדים, שלעיתים נמצאים במצב גופני קשה ביותר, אזי נזכרים שהכל שאלה של תפיסה, ושעל המבוגרים לאפשר לילד לשמוח גם בתוך הכאב.
כמו כן, ניתן להאדיר את הכוחות של הילד, דרך העצמת דרכי ההתמודדות שלו וכך להפוך אותו מקורבן לגיבור, גם בבית וגם בבית הספר.
 
לשחק, כמה שיותר מהר
משפט זה מקביל ל"לחזור לתפקד" עבור מבוגר אשר עבר ניתוח. משחק הוא עבור הילד מהות השמחה, דרך התקשורת שלו, דרך ההתבטאות שלו, פורקן אגרסיות וכדומה. גם בבית החולים, ניתן להביא לו את המשחקים האהובים עליו ובכך לעודד אותו לחזור להיות עצמו, למרות ההתמודדויות הקשות עימן מתמודד.
 
גיוס סביבה תומכת
גם בבית, וגם בבית ספר, חשוב שהילד ירגיש עטוף ומוכל, גם פיזית וגם נפשית. ככל שירגיש שיכול לקבל מענה לצרכיו השונים, כגון עזרה לקום מהמיטה, אוזן קשבת כשבוכה, הורה מכיל כשמוציא את כעסיו, וכדומה, כך יצליח לגייס כוחות ולהתאושש מהניתוח.
כאשר הניתוח מצריך אשפוז ממושך (לפני הניתוח או אחריו), חשוב לערב את בית הספר, לארגן ביקורי חברים ומורים, לארגן קבלת שיעורי הבית, על מנת שהילד יוכל להרגיש המשכיות עם העולם האמיתי שלו.
ונקודה אחרונה אך חשובה לא פחות: לא לשכוח את האחים. הילד הסובל המאושפז הופך להיות מוקד הדאגות בבית באופן טבעי, אך האחים האחרים נותרים "לבד". בין אם הם גדולים או קטנים יותר, חשוב לתת להם מקום בתוך ההצגה, חשוב שיהיה להם תפקיד ושיבינו מה קורה. הם דואגים לאחיהם, ורגשות מעורבים בוודאי עולים בהם, וחשוב שההורים ימשיכו לראות גם אותם.