בלוטת האדרנל (בעברית, בלוטת יותרת הכליה) היא בלוטה השייכת למערכת הפרשת ההורמונים של הגוף. בגופנו זוג בלוטות בעלות צורת משולש הממוקמות מעל הכליה משני צידי בטן אחורית עליונה ומשקל כל בלוטה כ-5 גרם. תפקידה של הבלוטה הינה הפרשת הורמונים שונים הכוללים אדרנלין, קורטיזול, אלדוסטרון והורמוני מין מסוימים. הורמונים אלו חשובים לחילוף החומרים בגופנו, פעילות מערכת החיסון, מערכת המין ומאזן המלחים בגוף. הן גם מסייעים בתגובת הגוף למצבי לחץ נפשי או גופני קיצוניים. ההורמונים המופרשים מבלוטה מופרשים לזרם הדם ופועלים על איברי מטרה שונים בגוף.
 

 האנטומיה של בלוטת יותרת הכליה


לעיתים ישנה פגיעה בתפקודה התקין של הבלוטה מסיבות שונות ויש להוציאה בניתוח. הסיבות העיקריות לכריתה של בלטת האדרנל הן גידול שפיר או ממאיר בבלוטה, מסה שלא ניתנת לאפיון באמצעות ביופסיית מחט ופעילות יתר של הבלוטה כתוצאה ממחלות כגון תסמונת קושינג (הגורמת לייצור עודף של קורטיזול), תסמונת קון (הגורמת לייצור עודף של אלדוסטרון) או פאוכרומוציטומה (הגורמת לייצור עודף של אדרנלין). במקרים נדירים יש צורך בכריתת שתי הבלוטות. במקרים אלו יש צורך בנטילת קורטיזול באופן קבוע לאחר הניתוח. 

לפני הניתוח:
לפני הניתוח, הרופא יבצע בדיקה גופנית, בדיקות דם ובדיקות הדמיה שונות (כגון: CT ו-MRI). לקראת הניתוח ייתכן שיהיה צורך להפסיק נטילת תרופות מסוימות כגון תרופות לדילול דם (דוגמת קומדין או פלביקס). במקרים של כריתת בלוטה בשל פאוכרומוציטומה יש לבצע איזון קפדני של לחץ הדם לפני הניתוח. כמו כן חשוב לציין בפני הרופא האם אתה נוטל סטרואידים באופן קבוע. טרם הניתוח ילקחו בדיקות דם כולל בדיקת סוג דם. אין לאכול או לשתות מחצות לפני הניתוח. סביב הניתוח יינתנו נוזלים תוך-ורידיים, אנטיביוטיקה ולפי הצורך סטרואידים. כמו כן יעשה שימוש בגרביים מיוחדות אשר נועדו למנוע הווצרות קרישי דם.

תאור הניתוח:
הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. בניתוח מסירים את בלוטת האדרנל תוך כדי ניתוק אספקת הדם העורקית והוורידית של הבלוטה. הבלוטה שהוסרה תישלח לבדיקה במכון לפתולוגיה.
לעיתים יושאר נקז (צינור דק היוצא מדופן הבטן) באזור כריתת הבלוטה לצורך שאיבת נוזלים העלולים להצטבר. הנקז מוצא בדרך כלל תוך 1-2 ימים לאחר הניתוח.
הניתוח נמשך מספר שעות. בסיום התהליך, החתך הניתוחי נסגר ע"י תפרים או סיכות. לאחר הניתוח תועבר לחדר התאוששות כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה ובהמשך תועבר למחלקה הכירורגית להמשך מעקב וטיפול.
ישנן שתי גישות לביצוע הניתוח – פתוחה ולפרוסקופית. ההחלטה לגביי הגישה הניתוחית תתקבל ע"י הרופא המנתח תוך שקלול מגוון המרכיבים הרלוונטים למקרה שלך ובהתייעצות עמך.
הגישה הפתוחה: מבוצעת דרך חתך במרכז הבטן או מתחת לקשת הצלעות. שיטה זו הייתה נהוגה בעבר, בעיקר בניתוחים שבוצעו לכריתת גידול ממאיר בבלוטה. כיום רוב הניתוחים במבוצעים בגישה הלפרוסקופית (הסבר בהמשך). חשוב לצין כי בבחינת תוצאות של ניתוחי כריתת אדרנל שבוצעו במחלקתנו נמצא כי ניתן לבצע כריתה לפררוסוקפית של הבלוטה גם בגידולים ממאירים גדולים (הרפואה...) 
הגישה הלפרוסקופית: בגישה זו מבצעים חתכים קטנים בדופן הבטן ומחדירים דרכם צינורות. הבטן מנופחת באמצעות גז. דרך הצינורות מחדירים לחלל הבטן מצלמת וידאו זעירה המאפשרת לצפות במהלך הניתוח ע"ג מסך. כלי הניתוח מוכנסים אף הם דרך צינורות אלה כך שהניתוח מבוצע בתוך הבטן וללא צורך בפתיחת הבטן. הבלוטה שנכרתת מוצאת דרך חתך באורך של כ-4 ס"מ בבטן עליונה בצד הניתוח. עם זאת במקרים מסוימים, יש צורך לעבור לניתוח פתוח.
הוכח במחקרים כי לניתוח בגישה לפרוסקופית יתרון ברור בחתכים קטנים יותר, פחות כאב לאחר הניתוח,משך החלמה קצר יותר ותוצאה קוסמטית טובה יותר. 

סיבוכים: 
כמו בכל פרוצדורה פולשנית עלולים להתפתח סיבוכים שונים, ביניהם דימום יתר, זיהומים בפצע, בדרכי השתן או בריאות, קרישי דם ורידיים, פגיעה באיברים סמוכים תוך כדי ניתוח, היווצרות בקע באתר החתך וסיבוכים הקשורים להרדמה. 
גורמים שעלולים להגדיל את הסיכון לסיבוכים כוללים גיל מבוגר, השמנת יתר, עישון, תזונה ירודה ומחלות כרוניות (כגון, מחלות לב, סכרת, מחלות ריאה). 

טיפול לאחר הניתוח: 
לאחר הניתוח יבוצע ניטור בחדר ההתאוששות והמשך אשפוז במחלקה הכירורגית.
משך האשפוז הממוצע בבית החולים לאחר הניתוח הוא 2-3 ימים.
על אף צמצום אי הנוחות, צפויים כאבים לאחר הניתוח. משככי כאבים יינתנו ע"פ הצורך ובייעוץ עם שירות הכאב.
לאחר הניתוח הכלכלה תחודש בהדרגה. לקראת השחרור הרופא יספק הוראות לגבי תזונה ופעילות המותאמים למצב המטופל.
צוות הפיזיותרפיה ידריך ויסייע בביצוע תרגילי נשימה מתאימים.
מומלץ לצאת מהמיטה מספר פעמים בכל יום, ההליכה מאיצה את תהליך ההחלמה ומפחיתה את הסיכון לסיבוכים כגון דלקת ריאות או קרישי דם ורידיים. 
זמן ההחלמה יימשך כשבועיים, במהלכו יעקוב רופא המשפחה אחר רמת הסטרואידים בדם ויווסת את הטיפול הפומי במינון מתאים.
יש להישקל מדי יום. עלייה במשקל יכולה להיות משנית לצבירת נוזלים וחשוב לדווח על כך לרופא. בנוסף יש לבצע מעקב אחר לחץ הדם וכמובן לעקוב אחר הנחיות הרופא בנוגע לתקופת ההחלמה ולהמשך המעקב.

לאחר שחרורך מבית החולים עליך לפנות לרופא במידה ומופיעה אחת או יותר מהתופעות הבאות:
•    חום גבוה מעל 38.5 או צמרמורות.
•    אדמומיות, נפיחות, כאב גובר, דימום יתר, או הפרשות מאזור החתך
•    בחילות או הקאות
•    כאב בלתי נשלט
•    כאב, צריבה, דחיפות או תכיפות במתן שתן, דימום מתמשך בשתן
•    שיעול, קוצר נשימה או כאבים בחזה
•    כאב או נפיחות בכפות הרגליים או השוקיים
•    כאבי ראש, סחרחורת