דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

כריתת בלוטת יותרת התריס

כריתת בלוטת יותרת התריס בניתוח זעיר פולשני (Minimally Invasive Parathyroidectomy)

לרוב האנשים 4 בלוטות יותרת התריס. תפקידן הוא מאזן רמת הסידן בגוף בתהליכים מורכבים, אם כי הדרך העיקרית היא ע"י הוצאתו או החזרתו למאגר הסידן שנמצא בעצמות. הבלוטות קטנות מאד, כל בלוטה בגודל של גרגיר אורז, כ-4 מ"מ. הבלוטות יושבות מאחורי בלוטת התריס ובסמוך אליה, ונראות כמו שומן אלא שהצבע שלהן יותר כתום או חום לעומת הצהוב של השומן.
פעילות יתר ראשונית הנגרמת מגידולים שפירים היא הסיבה העיקרית לניתוחים בבלוטה. לרוב מדובר בבלוטה בודדת, ולעיתים יש הגדלה של שתי בלוטות או יותר. ישנן גם תסמונות תורשתיות נדירות שכוללות הגדלה של אחת או יותר מהבלוטות. עם זאת נדיר מאוד שיתפתח סרטן בבלוטת יותרת התריס. פעילות יתר שניונית ושלישונית היא פעילות יתר קיצונית של כל הבלוטות כתוצאה מאי ספיקה כלייתית ממושכת.

האבחנה של פעילות יתר בבלוטת יותרת התריס תתבצע ע"י בדיקת דם לרמת הסידן וההורמון פרתירואיד (PTH) שהוא ההורמון העיקרי האחראי על רמת הסידן בדם. אם גם רמת הסידן בדם וגם רמת ה-PTH גבוהות מהנורמה, אזי מדובר בפעילות יתר של יותרת התריס (היפרפרתירואידיזם, Hyperparathyroidism) לעיתים נעשית גם בדיקת סידן בשתן ובדיקה לבריחת סידן מהעצמות (אוסטיאופורוזיס).
לא צריך לנתח כל מטופל עם עליה ברמת הסידן כתוצאה מהגדלת הבלוטות. כיום העלייה ברמת הסידן בדם היא כמעט תמיד ממצא אקראי בבדיקת דם שגרתית. ישנן התוויות ברורות לניתוח והחלטה על הצורך בניתוח נעשית בד"כ בשיתוף בין המנתח והאנדוקרינולוג.

בדיקות למיקום הבלוטה החולה לקראת ניתוח

ישנן בדיקות הדמיה שבאמצעותן ניתן לנסות ולמקם את הבלוטה הפתולוגית שצריך לכרות בניתוח. בדיקות אלה כוללות אולטרסאונד, מיפוי בלוטות יותרת התריס עם חומר רדיואקטיבי, מיפוי רדיואקטיבי משולב טומוגרפיה ממוחשבת (סי טי) ובדיקת סי טי 4 פאזי.

ניתוחים לאיתור גידולים בבלוטת יותרת התריס וכריתתם

הניתוח המסורתי הוא אקספלורציה של הצוואר בחיפוש אחר כל 4 הבלוטות, ניתוח שנעשה ע"י פתיחה רחבה של הצוואר וניוד של בלוטת התריס, כי לרוב בלוטות יותר התריס נמצאות מאחורי בלוטת התריס.
בניתוח הזעיר-פולשני עושים בדיקה מהירה של הורמון הפראתירואיד (PTH) וממפים את בלוטות יותרת התריס (ראה לעיל). לאחר הזרקת חומר רדיואקטיבי לווריד ביד, החומר מתרכז בבלוטה החולה ברמה שעולה על הקליטה של החומר בבלוטות האחרות. תוך כדי הניתוח ניתן לזהות את הקרינה של הבלוטה החולה באמצעות מונה גייגר ולבצע חתך קטן מעליה. בודקים את רמת ההורמון (PTH) לפני כריתת הבלוטה ה"חמה" ואחריה כדי לוודא שרמת ה-PTH ירדה לערכים תקינים ואכן הוצאה הבלוטה הנכונה.
אם רמת ה-PTH לא יורדת לרמה תקינה אחרי הוצאת הבלוטה המוגדלת, יהיה צורך בהרחבת הניתוח (חזרה לגישה המסורתית) כדי לחפש בלוטות מוגדלות נוספות ולהוציאן עד שרמה ה-PTH תרד לרמה תקינה.
מי שעבר ניתוח על בלוטת התריס או יותרת התריס בעבר, סובל מהגדלה ניכרת של בלוטת התריס או שיש חשד ליותר מגידול אחד של יותרת התריס, אינו מתאים לניתוח בשיטה הזעיר-פולשנית.

סיבוכים

פגיעה בעצב - למרות שהעצב שמעצבב את מיתרי הקול פגיע כמו בכל ניתוח בלוטת התריס ויותרת התריס, פגיעה בעצב זה, שמשפיעה על איכות הקול, נדירה מאד, והפגיעה בד”כ חולפת כעבור 3 חודשים.
כישלון הניתוח - ישנה אפשרות שאפילו אחרי הרחבת ניתוח זעיר-פולשני, או אחרי ניתוח שכולו פתוח קונבנציונלי, לא תימצא בלוטת יותרת התריס מוגדלת פתולוגית. מצב זה קורה בכ-5% מהניתוחים הפתוחים ובכ-2% מהניתוחים הזעיר-פולשניים (בניתוח זעיר-פולשני ידוע שיש רק בלוטה חולה בודדת וידוע מיקומה המדויק).
חזרת פעילות היתר - ישנה אפשרות שאחת או יותר מהבלוטות שנותרו תגדל אף היא בעתיד, ותגרום שוב לעלייה ברמת הסידן וה-PTH.

תהליך האשפוז והניתוח בגישה זעיר-פולשנית של בלוטת יותרת התריס

לרוב המטופל מגיע למחלקה ערב לפני הניתוח. בבוקר הניתוח, המטופל מועבר למחלקת רפואה גרעינית שם ניתנת זריקת חומר רדיואקטיבי שמתרכז בבלוטת יותרת התריס לאיתור עם מונה גייגר בניתוח. המטופל חוזר למחלקה להמתין לניתוח. לאחר כשעתיים-שלוש המטופל מועבר לחדר ניתוח. לעיתים נעשה גם שימוש באולטרסאונד תוך-ניתוחי לאיתור הבלוטה הפתולוגית. בסיום הניתוח ואחרי כשעה בחדר התאוששות, חוזרים למחלקה.
רוב המנותחים משתחררים למחרת הניתוח ומוזמנים לביקורת כשבועיים לאחר מכן עם בדיקות דם חדשות של רמת סידן ו-PTH על מנת לוודא את הצלחת הניתוח. סגירת החתך נעשית עם תפרים נמסים ועל כן אין צורך בהוצאת תפרים. גם אין הגבלה על הפעילות או הכלכלה לאחר ניתוח זה.