דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

ארדהיים-צ'סטר

מחלת ארדהיים צ'סטר (Erdheim Chester Disease) היא מחלה נדירה השייכת לקבוצת מחלות המכונות "מחלות היסטיוציטריות". היסטיוציט הוא תא המרכיב את אחת הזרועות של מערכת החיסון ולו היכולת לבלוע חומרים זרים, חיידקים, תאים סרטניים ועוד, בתהליך המכונה פאגוציטוזיס. במחלות היסטיוציטריות יש התרבות לא מבוקרת של היסטיוציטים והסננה של רקמות על-ידם.

מחלת ארדהיים צ'סטר תוארה ב-1930 ע"י ג'ייקוב ארדהיים וויליאם צ'סטר ומכאן שמה. לאחר שנים של ויכוחים אם מדובר במחלה ממארת או במחלה אימונית, מוסכם כעת, בעקבות ממצאים מולקולריים חדשים שהתגלו בשנים האחרונות, שמדובר במחלה ממארת. בגלל נדירותה של המחלה קשה להעריך את שיעור היארעותה והוא מוערך בכ-1 למיליון. המחלה מאובחנת לרוב בגילאי 40-70 עם שכיחות מוגברת יותר של גברים.

המחלה מתאפיינת בהסננה של רקמות שונות בגוף ע"י היסטיוציטים. האיברים שנוטים להיות יותר מעורבים במחלה הם עצמות, רטרופריטונאום (בעיקר סביב הכליות), ריאות, לב וכלי הדם הגדולים, מערכת העצבים המרכזית, בלוטת יותרת המוח והעור. הביטוי הקליני של המחלה משתנה בהתאם לאיברים המעורבים. כך לדוגמא מעורבות מוחית יכולה לגרום לשלל ביטויים נוירולוגים, הסננה גרמית תגרום לכאבי עצמות, ביטוי עורי שכיח הוא הופעת נגעים בעפעפיים ומסביבם (קסנטלזמות), ומעורבות של בלוטת יותרת המוח תביא למתן כמויות גדולות של שתן לא מרוכז (דיאבטס אינסיפידוס).

בבדיקת הדמיה (CT או CT-PET) ניתן לראות שלל ממצאים הנחשבים לייחודיים למחלה זו, בהתאם לאיברים המעורבים. כך לדוגמא, הסננה של היסטיוציטים סביב הכליות יוצרת תמונה ייחודית המכונה "כליה שעירה" (hairy kidney) [תמונה 1] והסננה לבבית באזור העלייה הימנית מזכירה מראה גידולי (pseudotumor) [תמונה 2]. בבדיקת מיפוי עצמות מתקבלת צורה אופיינית של החומר הרדיואקטיבי הנקלט בגפיים התחתונות.

הטיפול הנפוץ ביותר במחלה ב-15 השנים האחרונות הוא אינטרפרון אלפא (interferon-alfa) - זריקה תת-עורית הניתנת 3 פעמים בשבוע, או interferon-alfa pegylated - תרופה דומה עם שחרור מושהה, הניתנת פעם אחת בשבוע בלבד. תופעת הלוואי המציקה ביותר של התרופות הללו היא תחושת שפעת (חום, כאבי שרירים וכדו'). תרופות אלו הוכחו כיעילות בטיפול במחלה, אך אינן עובדות אצל כל החולים ולעתים עובדות רק באופן זמני. תרופות נוספות שנוסו הן תרופות אנטי-ציטוקיניות (כגון: anakinra, infliximab ) ותרופות כימותרפיות (כגון: cladribine) שהביאו לתגובות מוגבלות.

פריצת הדרך הגדולה בחקר המחלה הייתה בשנת 2010 כאשר התגלה שלכ-50% מהחולים במחלה יש מוטציה מסוג V600E בגן BRAF. מדובר במוטציה אונקוגנית המוכרת היטב מסרטן המלנומה וממחלות ממאירות אחרות. חשיבות הגילוי היא כפולה. ראשית, כאמור, הוא הביא להכרה בכך שמחלת ארדהיים צ'סטר היא מחלה ממארת ולא אימונית. בנוסף, הוא הביא לפתיחת אפיקי טיפול חדשים. בעקבות גילוי המוטציה החלו לטפל בחולים באמצעות תרופות שחוסמות את הגן הבעייתי (כגון: vemurafenib) והתוצאות שפורסמו עד היום בהחלט מעודדות.

למרות נדירות המחלה, הוקמה בארה"ב עמותה הנקראת ECD Global Alliance. עמותה זו תומכת בחולים ובבני משפחתם, מעלה את המודעות הציבורית למחלה, מעודדת מחקר ומקדמת טיפול ברמה גבוהה לחולים במחלה. אחד הפרויקטים של העמותה, יחד עם מומחים עולמיים בתחום, היה להגדיר מרכזים רפואיים ברחבי העולם שיש להם ניסיון מספק לטיפול במחלה. בעקבות ניסיון שצברנו בשערי-צדק בטיפול במחלה, המרכז הרפואי שערי-צדק הוכרז כמרכז טיפול מוכר במחלת ארדהיים-צ'סטר.

מאת: ד"ר חזי גנזל

 

תמונה 1: "כליה שעירה" - תסנינים היסטיוציטרים סביב הכליות

תמונה 2: מעורבות לבבית של המחלה

;