אולטראסאונד ביומיקרוסקופיה (UBM) הינה טכניקה המשמשת בעיקר דימות של החלק הקדמי של העין. הוצגה לראשונה בשנת  1990 כדרך להשיג חתכים של העין ברזולוציה מיקרוסקופית. בהשוואה לשיטות אולטרסאונד רגילות כגון A-Scan  אוB Scan    ( 10 MHz )
UBM משתמש במתמר תדר גבוה בהרבה (35-100 MHz) [2]. התוצאה היא רזולוציות גבוהות, אם כי עומק החדירה של רקמות נמוך. UBM יכול לשמש להדמיית רוב  האנטומיה של המקטע הקדמי, כמו גם הפתולוגיות הקשורות, כולל גלאוקומה סגורת זווית, ציסטות הגוף הציליארי, גידולים, וטראומה של הזווית.
 
מבנים הנראים באמצעות UBM:
1. קרנית
2. קשתית
3. זווית הלשכה הקדמית
4. Scleral Spur
5. גוף ציליארי
6. לשכה אחורית
7. לשכה קדמית
8. עדשה
  
יישומים קליניים
 
UBM הוא כלי שימושי להערכת זווית צרה של הלשכה הקדמית, גלאוקומה  סגורת זווית, ופתולוגיה של הגוף הציליארי. לעתים קרובות משלימה הבדיקה את בדיקת הגוניוסקופיה הקלינית, כאשר רוצים לבצע מעקב על ממצאים גוניוסקופיים חריגים. מחקרים הראו התאמה בין UBM וגוניוסקופיה להערכת הזווית של הלשכה הקדמית. 
 
ניתוח ופענוח של התמונות המתקבלות מתחיל עם זיהוי מבנה המכונה SCLERAL SPUR, בליטה של ​​הסקלרה לתוך הלשכה הקדמית, שמתחבר קדמית ל- Trabecular Meshwork. UBM יכול לקבוע אבחנה של גלאוקומה סגורת זווית, באמצעות הצגת מגע בין קשתית לקרנית קדמית ל- SCLERAL SPUR. באמצעות טכניקה זו ניתן גם  להבחין בין סוגים שונים של סגירת זווית, כולל Pupillary Block, Plateau Iris,  וסיבות אחרות. ניתן גם לזהות את הגורמים של גלאוקומה פתוחת זווית, כגון תסמונת פיזור הפיגמנט.
 
בנוסף, UBM יכול לשמש הדמיה של הקרנית. פתולוגיות שניתן לזהות כוללות בין היתר: קרטוקונוס, ניוון קרנית, בצקת וצלקות. ניתן גם לראות מתלים לאחר ניתוח LASIK  להסרת משקפיים בלייזר. ל- UBM יש תועלת קלינית באבחון ובניהול של טראומה עינית קדמית, ציסטות וגידולים בלשכה הקדמית, גידולים, יובאיטיס וסקריליטיס, וכן מיקום של שתלי עדשות תוך עיניות (IOL) בחשד לתסמונת היובייטיס-גלאוקומה-היפמה.