צליאק

מחלת הכרסת (צליאק) היא הפרעת עיכול הקשורה למערכת החיסון ואשר משפיעה על החולה לכל אורך חייו. היא עלולה להופיע בכל גיל אך הופעתה נפוצה יותר בגיל הילדות המוקדמת. כאשר אדם חולה כרסת אוכל מזון המכיל גלוטן (חלבון המצוי בדגנים), נוצרת תגובה דלקתית הפוגעת במעי הדק. הגלוטן מצוי בחיטה, בשיפון ושעורה ולפיכך על חולי כרסת להימנע מצריכת דגנים אלה.
בשנים האחרונות רווחת התפיסה כי הכרסת איננה מחלת ילדות נדירה אלא הפרעה נפוצה הפוגעת באדם 1 מתוך 133 לערך.

קיים מגוון רחב של תלונות בחולי כרסת. אלו עלולים לבוא לידי ביטוי במערכת העיכול כמו גם באיברים אחרים בגוף.

תלונות הקשורות במערכת העיכול נפוצות במיוחד בפעוטות ובילדים צעירים, ויכולות לכלול:

• כאבי בטן
• תפיחות בטנית
• שלשול כרוני
• הקאות
• עצירות
• ירידה במשקל

בילדים חולי כרסת שטרם אובחנו עלולה המחלה הבלתי מטופלת לגרום לפגיעה ביכולת הגוף לקבל ולספוג את התזונה המלאה והמאוזנת לה הם זקוקים.

אי ספיגה של ערכים תזונתיים עלולה להוביל למספר בעיות:

• חוסר-שגשוג בקרב תינוקות
• גובה נמוך
• עיכוב בהתפתחות המינית בגיל ההתבגרות

תלונות נוספות בקרב חולי כרסת, שאינן קשורות במערכת העיכול, כוללות:

• אנמיה מחוסר ברזל
• עייפות
• כאבי פרקים
• מינרליזציה מופחתת של העצם
• פגמים באמייל השן בשיניים הקבועות
• החסרת וסת
• פרכוסים
• חוסר-פריון או הפלות חוזרות
• פצעים חוזרים בפה
• דרמטיטיס הרפטיפורמיס (פריחה מיוחדת בעור שאיננה חולפת)
• דלקת כבד (בדרך כלל מדובר בדלקת קלה שנראית רק בבדיקות דם)
• סרטן המעי (רק באחוז קטנטן של חולי כרסת, ורק לאחר שנים רבות של צריכת גלוטן. דיאטה נטולת גלוטן מבטלת סיכון זה).

מחקרים הראו כי המחלה קשורה למצבים רפואיים נוספים בהם יש סיכוי מוגדל לכרסת:

• סוכרת סוג 1
• דלקת בלוטת התריס האוטואימונית
• תסמונת דאון
• תסמונת וויליאמס
• תסמונת טרנר
• חסר בנוגדן IGA

קרובי משפחה בדרגה ראשונה של חולה כרסת מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר לחלות במחלה ביחס לאוכלוסייה הכללית. בכל חשד קליני לכרסת, או בזמן סיפור משפחתי, יש להיבדק לשם גילוי סמנים בדם. הימצאות רמות גבוהות של נוגדנים לכרסת (TTGA, DGP, AEM) עלולה להצביע על קיומה של המחלה. קשה לפרש את תוצאות הבדיקות האלה אם רמת הנוגדן IGA נמוכה. לכן, יש לבדוק רמות IGA יחד עם סמני הכרסת. אם הסמנים חיוביים, נלקחת ביופסיה מן המעי הדק כדי לאשש את האבחנה. הביופסיה נדגמת במהלך פרוצדורה ששמה גסטרוסקופיה (או אנדוסקופיה עליונה). במקרים חריגים, הרופא יכול להמליץ על בדיקות גנטיות.

הטיפול היחיד בנמצא למחלת כרסת הוא הקפדה מחמירה על תזונה נטולת גלוטן. משמעות הדבר אי אכילת מזונות המכילים חיטה, שיפון ושעורה. כדי לסייע בעניין התזונה, מטופלים רבים נועצים בדיאטנים ומשתתפים בקבוצות תמיכה לקבלת הכוונה ומידע. ההקפדה על תזונה נטולת-גלוטן עשויה לצמצם את התלונות והסיבוכים בחולי כרסת עד לרמות הנראות באוכלוסייה הכללית ועל כן יש להקפיד על תזונה זו הקפדה יתרה, ולתמיד. לאחר האבחון והטיפול, חולי כרסת מגיעים באופן שגרתי למעקב על ידי גסטרואנטרולוגים לשם הערכת התלונות, הגדילה וההקפדה על הטיפול. כמו כן מתבצע מעקב אחר סמני הכרסת באמצעות בדיקות דם, כדי לוודא הקפדה על תזונה נטולת גלוטן.

יש לזכור, שחולי כרסת מנהלים על פי רוב אורח חיים נורמלי לחלוטין, בייחוד עם הקפדה על הדיאטה. בתחילה קשה להתרגל לתזונה החדשה אך עם הזמן הופך הדבר לטבע שני.