צום ומחלות מעי דלקתיות

האם מותר לחולה בקרוהן וקוליטיס כיבית לצום? התייחסות רפואית והלכתית

פרופ' דן טרנר, מנהל המרכז לקרוהן וקוליטיס בילדים והמכון לגסטרו ילדים ותזונה, המרכז הרפואי שערי-צדק, ומנהל תחום קרוהן וקוליטיס ב"כמוני".

הרב גבריאל גולדמן, רב היישוב כפר אדומים

למאובחנים עם מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית, ככלל, אין בעיה לצום מבחינת הדלקת עצמה. יתרה מכך, מחלת קרוהן של המעי הדק לעיתים מגיבה באופן חיובי להפסקת כלכלת המזון ומתן מנוחה למעי. באופן נדיר אנו אף נזקקים לטיפול זה בזמן אשפוז עבור מחלה קשה ועקשנית. אך יש לציין כי במקרים אלו, בניגוד לצום דתי רגיל, אנו מזינים את המטופל בהזנה תוך ורידית כך שהגוף בכל זאת מקבל את מלוא התצרוכת הקלורית והתזונתית.

על כן מאובחן במחלת מעי דלקתית במצב תזונתי תקין שמחלתו בתקופת הפוגה מלאה, בדיקות הדם תקינות ומרגיש כבריא, יכול בעקרון לצום בכפוף ליעוץ הרופא המטפל היות וכל מקרה לגופו. בכל מקרה שיש הוראת רופא שלא לצום, קיימת חובה הלכתית לקיים הוראה זו. יש לתת את הדעת על המשך לקיחת תרופות קבועות ויש כאלו שאין ליטול על בטן ריקה, ואז אם אין אפשרות לדחות את לקיחת התרופה לאחר סיום הצום יש לאכול מעט לפני הנטילה.

היבט נוסף שיש לקחת בחשבון בהחלטה לגבי צום במחלות מעי דלקתיות היא סוג הצום. צום יום כיפור הוא החמור ביותר שכן הוא חיוב מהתורה, לאחר מכן צום תשעה באב ולבסוף - שלושת הצומות הרגילים (עשירי בטבת, יז' בתמוז, תענית אסתר, וצום גדליה) –שהינם קלים יותר מבחינה הלכתית. תענית אסתר קלה אף יותר. ההבדל בין יום הכיפורים לתשעה באב בעניין חולים הוא, שביום הכיפורים מתירים לאכול רק כשיש פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש, ובתשעה באב לא חייבו את החולים לצום ומתירים להם לאכול ולשתות גם אם אין פיקוח נפש. בצומות הרגילים החולים בוודאי פטורים.

בהיבט הלכתי, חולים שאינם יכולים לצום יכולים במקרים מסוימים לבצע "אכילה ושתייה לשיעורים" – כלומר אכילה ושתיה פחות מ'שיעור' – כפי שמוגדר בהלכה היהודית והשהייה בין אכילה לאכילה, ובין שתייה לשתייה. האכילה לשיעורים נדרשת מבחינה הלכתית רק ביום הכיפורים. בתשעה באב (ובודאי בצומות הרגילים), לפי דעת רוב הפוסקים, חולים שמותר להם לאכול יכולים לאכול כרגיל ולא צריכים לאכול לשיעורים. אמנם נהגו לאכול אוכל פשוט ומזין ולא לאכול מעדנים. כך גם לגבי אכילת בשר ויין. בשתייה, 'שיעור' מוגדר ככמות משקה שבה לחי אחת בלבד מלאה במשקה. 'שיעור' מוערך אצל אדם ממוצע ככמות השווה ל- 40 סמ"ק משקה. באכילה מקובל שפחות מ'שיעור' הוא נפח מזון הנמוך מ-45-30 סמ"ק. באשר ל "השהייה", לפי ההלכה ניתן לאכול ולשתות כמות של פחות מ'שיעור' אחת ל 4-9 דקות על פי השיטות ההלכתיות השונות.

בכל מקרה יש לשאול שאלת רופא היות ויש מצבים בהם תתכן בעיה לצום. לדוגמא:

• צום לא מומלץ בזמן מחלה פעילה. בודאי אלו שלהם מחלה פעילה קלינית (כגון המצאות של שלשול, כאב בטן וכד') אך גם נדרשת זהירות יתרה אם בדיקות המעבדה לא תקינות (כגון עליה במדדי הדלקת בדם או בצואה או ירידה ברמת החלבון בדם) גם בנוכחות רגיעה קלינית.

• במחלה לא פעילה אבל מלווה בתחושת חולשה (למשל כתוצאה מחסר ברזל או ויטמינים, או לאחר ניתוח) צום מלא עלול להחמיר את ההרגשה ואף לגרום לעילפון.

• במצבי תת-תזונה, או לאחר ניתוחים, יש צורך במאמץ מרוכז להשלים חסרים ולהעלות במשקל, ועל כן צום עלול להוות גורם מעכב בהחלמה גם אם המחלה ברגיעה.

• נטילת תרופות שלא ניתן לדחות לאחר הצום ודורשות נטילה על בטן מלאה, שוללת קיום צום מלא.

המלצות כלליות:

• במשך היום שלפני הצום ובעיקר בארוחה המפסקת, מומלץ לאכול פחמימות מורכבות ומלאות בעלות אינדקס גליקמי נמוך ולשתות הרבה. משקאות תוססים ואלכוהול לא מומלצים.

• במהלך הצום יש להיות ערים לתסמינים חריגים ולהקשיב לגוף. במידה ויש חולשה מעבר למצופה, הרגשה רעה או תלונות לא צפויות אחרות יש לאכול ולשתות באופן מיידי ולפנות לטיפול רפואי. אנו מחמירים לא רק בפיקוח נפש אלא אף בספק פיקוח נפש, אפילו ביום כיפור וקל וחומר בצומות האחרים.

• בסיום הצום מומלץ לשוב ולאכול באופן מדורג ומבלי להעמיס על מערכת העיכול.