חולשה או שיתוק סב-לידתי ביד היא תופעה נדירה אצל ילודים משני המינים. הסיבה לתופעה זו היא מתיחה של סיבי העצבים בצוואר ובכתף (העצבים באזור זה נקראים הפלקסוס הברכיאלי, ובעברית - מקלעת הזרוע).
פגיעה סב-לידתית בפלקסוס הבריאלי - אילוסטרציה
בעת הלידה נוצר לעיתים מתח בין הכתף לצוואר של הילוד והדבר יכול לגרום לחולשה בידו. התופעה מופיעה בשיעור דומה אצל בנים ובנות. היא מאפיינת לידה קשה וארוכה, היתקעות של הכתף בעת הלידה, ילודים גדולים ועוד. התופעה מאובחנת כאשר הילוד לא מניע את אחת הידיים באופן רגיל. היד נראית שמוטה לצד החזה ותנועות הילוד הרגילות מוחלשות או שאינן נראות כלל ביד הפגועה.
קשה להעריך במדויק את מידת הפגיעה עצבית אצל הילוד. לעיתים אנו מוצאים רק חולשה קלה, ולעיתים שיתוק מלא של היד. בחלק מהמקרים יש גם שבר של עצם הבריח, ולעיתים הגורם לאי-הזזת היד הוא הכאב מהשבר ואין כלל שיתוק.
כ-85% מן הילודים שסבלו מחולשה או שיתוק של היד לאחר הלידה יחלימו לגמרי ללא טיפול (למעט שמירה על טווחי התנועה). 15% הנוספים יזדקקו לטיפול בכדי לשקם את תפקוד היד.
אנחנו נמנעים מלהציע טיפול ב-2-3 השבועות הראשונים לחיי הילוד. יתכן שהיד עדיין רגישה בשל המתיחה והילוד יסבול מכאב אם נבצע תרגילים. לאחר מכן מבוצעת הערכה חוזרת. אם החולשה/שיתוק עדיין קיימים, אנו ממליצים להתחיל תרגול תנועות על ידי ההורים. המטרה היא לשמר את טווחי התנועה בכתף, במרפק ובכף היד. ההנחה היא שהמתיחה העצבית תשתפר ויש למנוע מהשרירים להתקצר עד שתגיע ההתאוששות. את הטיפול יבצעו ההורים בהדרכת פיזיותרפיסט/ית או מומחה/ית בריפוי בעיסוק.
דף הסבר זה אינו מחליף שיחה עם הצוות המטפל והבנת התכנית הטיפולית. בכדי לקרוא מאמרים מפורטים יותר וכן להבין את הטיפול אצל תינוקות שלא החלימו לחלוטין, בקשו מהרופא/ה המטפל/ת חומר מפורט יותר.
טרם השחרור ממחלקת הילודים או הפגייה יינתן הסבר ראשוני על ידי רופאי המחלקה. המעקב יהיה במסגרת מרפאות בית החולים (המחלקה לאורתופדיה ילדים, יחידת כף היד ומרפאת הילודים) או מרפאות מקבילות של קופת החולים.