זיהום בעצמות ובמפרקים אצל ילדים

חיידקים יכולים "להדביק" את העצם או המפרק בתהליך זיהומי הדומה לאופן בו הם מעוררים זיהום בלוע, בריאות, במערכת השתן או בכל רקמה אחרת. מצבים אלה נקראים בשפה הרפואית "אוסטיאו-מייליטיס" (כשמדובר בזיהום עצם) ו"ארתריטיס ספטית" (כשמדובר בזיהום במפרק).
קיימות שתי דרכים עיקריות בהן מגיע זיהום חיידקי אל הרקמות האלה. הנפוצה שבהן היא דרך זרם הדם. החיידקים חודרים אל זרם הדם מסיבה כלשהי - למשל פצעים בלוע, זיהום בשן, או דרך דופן המעי, וכאשר הם מצויים בדם הם יכולים לקנן ברקמות שונות. אספקת הדם הייחודית למפרקים ולעצמות אצל ילדים מעלה את הסיכון להתפתחות של זיהום חיידקי ברקמות אלה. דרך נוספת ללקות בזיהום היא באמצעות "זיהום ישיר" כאשר החיידק מגיע מהסביבה החיצונית ישירות אל העצם, למשל עקב פצע עמוק שמגיע עד לעצם או למפרק.
תהליך זיהומי במפרקים יכול להרוס את הסחוס המפרקי ולגרום לכאבים ולהגבלה בתנועה בהמשך החיים. בעצמות מתפתח לרוב זיהום איטי שפוגע בצמיחתה התקינה של העצם ועלול להתפשט לרקמות קרובות. בשני סוגי הזיהומים קיים סיכון שהזיהום יתפזר שוב אל זרם הדם ויעבור משם לרקמות נוספות.
לרוב מתבטאים התהליכים האלה בכאב, חום גבוה, רגישות או נפיחות במקום הזיהום וממצאי בדיקות דם שמצביעים על תהליך זיהומי. קיימם מצבים בהם הסימנים האלה מועטים מאוד וצליעה או קושי להניע את הגפה הם הסימן היחיד.
צילומי רנטגן שיבוצעו בימים הראשונים לאחר הופעת הזיהום יהיו לרוב תקינים. רק לאחר כשבועיים יופיעו שינויים אופייניים במבנה העצם (ראו תמונה). אולטרסאונד יאפשר לאתר נוזל במפרק והצטברות מוגלה סביב העצם. בדיקת MRI תשמש בעיקר להדמיית מח העצם ותעזור להצביע על תהליך זיהומי כבר בשלביו המוקדמים.

 

צילום רנטגן שמדגים זיהום בעצם


במרבית המקרים החיידקים המזהמים הם חיידקים נפוצים ואפשר להכחידם בעזרת אנטיביוטיקה רגילה. הטיפול יתבסס בשלב הראשון על אנטיביוטיקה תוך-ורידית ולאחר שהילד יחל להראות סימני החלמה נעבור למתן אנטיביוטיקה דרך הפה. אנו מוסיפים לכך טיפול מקומי כמו ניקוז המפרק או העצם ושטיפתם מהמוגלה שהצטברה שם. הטיפול בזיהומים אלה ממושך מאוד (מספר שבועות ואף חודשים) בשל הנטייה של הזיהומים להפוך כרוניים אם לא הושמדו כל החיידקים. בחלק מהמקרים איננו מצליחים לזהות את החיידק המזהם. במקרים כאלה תתבסס האבחנה על התמונה הכוללת של הילד החולה והטיפול יכוון כנגד החיידקים השכיחים במחלה זו.  
סיבוכי הזיהום תלויים בעיקר במועד הטיפול. זיהום שלא טופל כלל, שטופל מאוחר או שלא טופל במלואו יכול להסתיים בנזק קשה למפרק או לעצם עד כדי פגיעה בהתארכות העצם, כיפוף קבוע של המפרק והגבלה בתנועתו של המפרק.
על מנת להימנע מסיבוכים וכדי לסייע להצלחת הטיפול על ההורים לוודא שהילד מקבל את הטיפול האנטיביוטי כנדרש. יש להקפיד שהוא לוקח את כל האנטיביוטיקה שנרשמה ולא יורק או מקיא את התרופה. חשוב לא להפסיק את הטיפול לפני המועד שהומלץ על ידי הצוות הרפואי. כמו כן, חשוב לבצע את כל הבדיקות הנדרשות במסגרת המעקב הרפואי. רק כך ניתן לדעת שהטיפול עובד ושהילד מחלים. אם במהלך הטיפול מתקבל רושם של החמרה מחודשת (חום, החמרה ביכולת להזיז את הגפה, נפיחות חדשה או כל דבר אחר) יש להסב את תשומת לב הצוות המטפל על מנת לזהות במהירות כל בעיה.

דף זה מציע הסבר כללי על התופעה ואינו מחליף בדיקה רפואית אישית והטיפול שבצדה. מידע זה נועד לאפשר להורים להבין יותר טוב את התהליך האבחנתי והטיפולי ולהיות מעורבים יותר.