במצב תקין, לחץ הדם בעורקים הריאתיים נמוך בהרבה מהלחץ באבי העורקים ובכלי הדם היוצאים ממנו. לחץ דם ריאתי נחשב למוגבר אם ממוצע הלחץ הריאתי בעורקי הריאה עולה על 25 ממ"כ (מילימטר כספית) במנוחה, או 30 ממ"כ במאמץ. המחלה, הנקראת "יתר לחץ דם ריאתי עורקי" (Pulmonary Arterial Hypertension), משקפת מצב שבו קיימת פגיעה בעורקים הריאתיים הקטנים. 
מאפייני המחלה: 
•    התכווצות כלי הדם 
•    עיצוב מחדש של תאי כלי הדם והשריר 
•    קרישי דם (טרומבוזות) קטנים
•    עלייה בתנגודת הריאתית
•    ירידה בתפוקת הלב
התמונה הקלינית אינה ספציפית והתלונות הן, בדרך כלל, קוצר נשימה במאמץ, עייפות, דפיקות לב ואיבוד הכרה פתאומי בזמן מאמץ. תיתכן בסופו של דבר תמותה מאי ספיקה לבבית ימנית.

סיווג המחלה מבוסס על אתר הפגיעה - בעורקים (arterial), בוורידים (venous) או מסיבות אחרות (היפו-ונטילציה, מחלה טרומבואמבולית כרונית) - ועל המהלך הקליני של המחלה.
יתר לחץ דם ריאתי עורקי יכול להיות ראשוני (Idiopathic Pulmonary Arterial Hypertension) או משני למחלות ולמצבים שונים אחרים, ביניהם תסחיפי ריאה כרוניים, מחלה ריאתית חסימתית כרונית (COPD), מחלה ריאתית כרונית מסוג פיברוזיס ריאתית או ציסטיק פיברוזיס, הפסקות נשימה חמורות בשינה, מחלות מסתמים בלב, מומים מולדים במערכת לב-ריאה, חומרים רעילים או מדכאי תיאבון, מחלת האיידס, מחלות קולגן כגון לופוס, סקלרודרמה, דלקת פרקים שגרונית או דלקת בכלי הדם. אם הבירור שלילי ולא נמצאה סיבה, המחלה נקראת "יתר לחץ דם ריאתי אידיופטי" (לאחר אישור המחלה באמצעות צנתור לב ימני).

אבחון
בדיקת אקו-לב (אקו-קרדיוגרם) היא בדרך כלל הבדיקה המצביעה על חשד ליתר לחץ דם ריאתי. בדיקה זו יכולה לתת הערכה של הלחץ הסיסטולי בעורק הריאה ומאפשרת מעקב אחרי מסתמי הלב. במצב שבו יתר לחץ הדם הריאתי מתקדם, ניתן לראות את ההרחבה והפרעה בתפקוד הלב הימני.
כאשר יש חשד גבוה ליתר לחץ דם ריאתי, חייבים לבדוק אם קיימות מחלות אחרות שגורמות ליתר לחץ דם ריאתי. במקרה כזה, טיפול במחלה הבסיסית יכול להוריד את לחץ הדם הריאתי, לשפר את מצב החולה או לפחות למנוע את החמרתו. רק לאחר הבירור הזה מבוצע בדרך כלל צנתור לב ימני. מטרת הצנתור היא לאשר את האבחנה, להעריך סמנים אבחנתיים ולבדוק אם העורקים הריאתיים מתרחבים בתגובה למתן תרופות (vasoreactivity test). 
מומלץ להפנות חולה עם חשד ליתר לחץ דם ריאתי למרכז רפואי עם ניסיון באבחון ובטיפול במחלה זאת. רופא מומחה (רופא ריאות בתיאום עם קרדיולוג) יעשה מספר בדיקות על מנת לחפש את הגורם ליתר לחץ הדם הריאתי: בדיקות איידס (HIV), בדיקות דם למחלה אוטואימונית, בדיקת תפקודי כבד, בדיקת תפקודי ריאות מורחבת, מבחן הליכה 6 דקות, בדיקת CT של הריאות עם חומר ניגוד, מיפוי ריאות, מעבדת שינה ועוד.
אם בסיום מערך הבדיקות התוצאה תהיה שלילית, הרי האבחנה היא שמדובר ביתר לחץ דם ראשוני או אידיופטי. במקרה כזה יש לבצע צנתור לב ימני לשם אישור האבחנה ועל מנת לבדוק את התגובתיות של כלי הדם בריאה. במהלך הצנתור מוכנס הצנתר, בדרך כלל דרך וריד בצוואר או במפשעה, בעזרתו נמדדים הלחצים בלב ובעורק הריאה. הלחץ בעלייה הימנית של הלב נמדד כאשר הבלון נסחף לתוך כלי דם קטן שאינו מאפשר מעבר. זרימת הדם אל הלב וממנו נמדדת אף היא.
לגובה הלחצים יש חשיבות בהחלטה על אופן הטיפול. לעתים, זרימת דם שאינה תקינה מעידה על פגם בלב או במסתם שלא אובחן קודם. במקרה כזה, ניתוח עשוי לפעמים לשפר את המצב. מדידת תפקוד הלב מאפשרת לקבוע אם המטופל סובל מאי ספיקת לב, או בתהליכים לפתח אי ספיקת לב, ולספק לו טיפול רלוונטי.


המידע עובד מהמאמר "יתר לחץ דם ריאתי - סיווג, אבחנה וטיפול" מאת פרופ' איזביצקי וד"ר דניאל בן דיין שפורסם באתר The Medical.