דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

5-10% מגברים ונשים בגיל המבוגר סובלים מדליפת צואה, היכולה להופיע בדרגות שונות של חומרה, גם איבוד גזים או הכתמת צואה (soiling) מוגדרים כדליפת צואה.


דליפת צואה יכולה להופיע בהעדר תחושה, במאמץ או בדחיפות. הגורמים לה יכולים להיות פגיעה עצבית (Pudendal.n), פגיעה בשלמות הסוגר האנאלי או עצירות ממושכת.


הפרעות בפינוי צואה יתכנו על רקע דיאטה חסרת סיבים, העדר שתייה מספקת, הפרעה בתנועתיות המעי או צניחת רקטום ומעי (רקטוצלה ואנטרוצלה). כאמור עצירות קשה וממושכת יכולה מצידה לגרום לדליפת צואה ושתן.

 

הטיפול בדליפת צואה
במרבית המקרים ניתן לטפל בדליפת צואה באמצעות שינוי תזונתי, הקפדה על הרגלי התרוקנות נכונים וקבועים ושמירה על ניקיון איזור פי הטבעת והחלחולת. במקרים מתאימים קיימת יעילות לטיפול פיזיוטרפיה משולבת בביופידבק רקטלי בשילוב עם טיפול תרופתי למניעת עצירות ושיפור הטונוס הרקטלי. במקרים בהם קיים קרע מוכח בסוגר האנאלי ובהעדר פגיעה עצבית בלתי הפיכה ניתן לטפל בדליפת צואה באמצעות תיקון שריר הסוגר האנאלי גם בנשים מבוגרות. השתלת סוגר מלאכותי אינה אופציה טיפולית מקובלת בגיל הקשיש.