צניחה יכולה להתרחש בכל אחד מאיברי האגן. הצניחה יכולה להתבטא כגוש בולט מפתח הנרתיק הגורם לאי נוחות או להיות א-תסמינית. צניחת איברי האגן יכולה לגרום לאי שליטה במתן שתן או צואה או לתופעה הפוכה של הפרעה בהתרוקנות כיס השתן או המעיים. בנוסף הרירית הצנוחה יכולה להיפצע או להשתפשף ולגרום לדימום חיצוני. פעמים רבות נלווית למצב חרדה הניתנת להקלה באמצעות הסבר לגבי אופייה השפיר של הבעיה.
הטיפול בצניחת איברי אגן:
במקרים של צניחה קלה-בינונית ניתן לשפר תסמינים של אי נוחות ולמנוע החמרה נוספת באמצעות פיזיותרפיה של רצפת האגן הכוללת שיפור יציבה, חיזוק שרירי הבטן וחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות תרגול, ביופידבק ואלקטרוסטימולציה (גירוי חשמלי). במקרים של צניחה חמורה ובנשים שאינן מועמדות לניתוח בשל מצבן הכללי או אינן מעוניינות בניתוח ניתן להשתמש בתומכי לדן (pessary), מדובר באביזרים בצורת טבעת או קובייה המוחדרים לנרתיק ומרימים את האברים הצנוחים כלפי מעלה, סוג וגודל האביזר מותאמים על ידי רופא וניתנים להחדרה והוצאה עצמית על ידי המטופלת. בגיל המבוגר לרוב תתקשה המטופלת להחדיר את התומך בעצמה ולכן מוכנס האביזר ומוצא על ידי רופא/ה או אחות אחת לתקופה של כחודש, נשטף ומוחזר למקומו עד לביקור הבא. שימוש בתומך לדן יכול לגרום אי נוחות, גירוי והפרשות עד כד הופעת כיבים ברירית הלדן, בשל כך נדרש מעקב ובדיקה אחת לתקופה גם במקרים שהמטופלת מחדירה את האביזר בעצמה. במהלך שימוש בתומך לדן מומלץ על שימוש קבוע בתכשיר אסטרוגן נרתיקי.
הטיפול הניתוחי להרמת צניחת אברי האגן הינו מגוון וניתן לביצוע בגישה נרתיקית, בגישה ביטנית פתוחה או בגישה לפרוסקופית בהתאם למצב הצניחה ולגיל המטופלת. בשנים האחרונות בעקבות התפתחות גישות זעיר פולשניות ושימוש ברשתות ביולוגיות וסינטטיות קיימים פתרונות מגוונים למרבית המצבים. בגיל המבוגר קיימת נטייה למזער את הניתוחים ואת ההרדמה הדרושה לביצועם ולכן ניתן להציע ניתוחים מתקנים לנשים מבוגרות יותר ויותר כפי שיפורט בהמשך.