השתלת קוצב לב: יתרונות, סיכונים והחלמה

הלב פועל באמצעות מערכת חשמלית מורכבת ומדויקת. במצב תקין, הקוצב הטבעי של הלב, הממוקם בפרוזדור הימני, מייצר אותות חשמליים המתפשטים דרך הפרוזדורים והחדרים וגורמים להתכווצותם בתזמון מושלם. מערכת זו מווסתת את קצב הלב בהתאם לצרכי הגוף, כאשר הדופק הנורמלי במנוחה נע בין 60 ל-100 פעימות בדקה. השתלת קוצב לב נדרשת במקרים שבהם יש בעיות חמורות בקצב הלב. המידע שלפניכם יפסק לכם ידע על ניתוח השתלת קוצב לב, על היתרונות שלו, על הסיכונים ועל ההחלמה מהניתוח. 

השתלת קוצב לב: מה זה אומר? 

השתלת קוצב לב היא פרוצדורה רפואית שבה מושתל מכשיר אלקטרוני קטן מתחת לעור בחזה, המחובר ללב באמצעות אלקטרודות. כיום ישנם גם קוצבים זעירים המושתלים ישירות בתוך הלב (לכל אחד מסוגי הקוצבים יתרונות וחסרונות).  מטרת הקוצב היא לנטר את קצב הלב ולהתערב כאשר מתגלות הפרעות קצב. יחידת קוצבי לב ואלקטרופיזיולוגיה מתמחה בהשתלת קוצבים ובטיפול במגוון רחב של הפרעות קצב לב. קוצב הלב משמש כמעין "רשת ביטחון" למערכת החשמלית הטבעית של הלב. הוא מתוכנן לפעול רק כאשר קצב הלב יורד מתחת לסף מסוים, ובכך מונע מצבים מסוכנים של דופק איטי מדי (ברדיקרדיה) שעלולים לגרום לתסמינים כמו עייפות, סחרחורות ואף התעלפויות.

קוצב לב: מה התפקיד שלו? 

התפקיד העיקרי של קוצב הלב הוא למנוע מצב של דופק איטי מדי ולשמור על קצב לב תקין. הקוצב מנטר באופן רציף, כאמור, את פעילות הלב ומתערב רק כאשר הוא מזהה שקצב הלב יורד מתחת לסף שהוגדר מראש. במצבים אלה, הקוצב שולח אותות חשמליים עדינים ללב, הגורמים לו להתכווץ ולשמור על קצב תקין. יש סוגים שונים של קוצבי לב, המותאמים לסוגים שונים של הפרעות קצב. חלק מהקוצבים מתמקדים בקיצוב הפרוזדורים, בעוד אחרים מתמקדים בקיצוב החדרים. קיימים גם קוצבים מתקדמים יותר המסוגלים לקצב את שני חלקי הלב בו זמנית ובכך לשפר את הסנכרון בין פעולת הפרוזדורים והחדרים.

איך פועל קוצב הלב?

קוצב הלב מצויד בחיישנים רגישים המנטרים ברציפות את הפעילות החשמלית של הלב. אלגוריתמים מתקדמים מאפשרים לקוצב לזהות סטיות מקצב הלב הרצוי, כך שכאשר מזוהה קצב לב איטי מדי, הקוצב מגיב במהירות באמצעות שליחת אותות חשמליים עדינים דרך האלקטרודות אל הלב. אותות אלה מעוררים את שריר הלב להתכווץ, ובכך מחזירים את קצב הלב לטווח התקין. קוצבי לב מודרניים מצוידים גם ביכולות התאמה מתקדמות. הם כוללים חיישני תנועה ונשימה המאפשרים לקוצב לזהות מתי המטופל עוסק בפעילות גופנית, על מנת להגביר אוטומטית את קצב הקיצוב כדי לענות על הדרישה המוגברת של הגוף לחמצן, ולאפשר למטופלים לקיים אורח חיים פעיל יותר.

דפיברילטור: מה התפקיד שלו?

בעוד שקוצב לב רגיל מטפל בדופק איטי מדי, דפיברילטור מושתל (ICD) מיועד לטפל במצבים של דופק מהיר מדי ומסוכן. הדפיברילטור מנטר את קצב הלב באופן רציף ומסוגל לזהות הפרעות קצב מסוכנות כמו טכיקרדיה חדרית או פרפור חדרים. כאשר הדפיברילטור מזהה הפרעת קצב מסוכנת, הוא מגיב במהירות באמצעות מתן טיפול חשמלי. הדבר יכול להיעשות בצורת קיצוב מהיר (שנועד לעצור את ההפרעה) או שוק חשמלי (במקרים חמורים יותר). היכולת הזאת של הדפיברילטור להגיב מיידית להפרעות קצב מסכנות חיים הופכת אותו למכשיר מציל חיים למטופלים בסיכון גבוה.

סוגי הפרעות בדופק הלב 

הפרעות בדופק הלב מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: ברדיקרדיה (דופק איטי מדי) וטכיקרדיה (דופק מהיר מדי). ברדיקרדיה מוגדרת כדופק מתחת ל-60 פעימות בדקה, ויכולה לגרום לתסמינים כמו עייפות, סחרחורות והתעלפויות. טכיקרדיה, לעומת זאת, היא דופק מעל 100 פעימות בדקה במנוחה, ועלולה לגרום לתחושת דפיקות לב, קוצר נשימה וכאבים בחזה. יש סוגים שונים של הפרעות קצב, כולל פרפור פרוזדורים (הפרעת הקצב השכיחה ביותר), רפרוף פרוזדורים, טכיקרדיה על-חדרית וטכיקרדיה חדרית. כל אחת מהפרעות אלו דורשת גישת טיפול שונה, ולעיתים השתלת קוצב לב או דפיברילטור היא הפתרון המתאים ביותר.

מערכת קוצב הלב: מהם המרכיבים שלה? 

מערכת קוצב הלב מורכבת משני חלקים עיקריים: גוף הקוצב והאלקטרודות. גוף הקוצב הוא מכשיר אלקטרוני קטן, בגודל של קופסת גפרורים בערך, המכיל סוללה ומעגלים אלקטרוניים. הוא מושתל בדרך כלל מתחת לעור באזור החזה, מתחת לעצם הבריח. האלקטרודות הן חוטים דקים ומבודדים המחברים את גוף הקוצב ללב. הן מועברות דרך וריד גדול ומוצמדות לחלקים שונים של הלב, בהתאם לסוג הקוצב והצורך הרפואי. האלקטרודות משמשות לניטור הפעילות החשמלית של הלב ולהעברת האותות החשמליים מהקוצב ללב כאשר יש צורך בקיצוב.

איך מחליטים שיש צורך בהשתלת קוצב לב? 

ההחלטה על השתלת קוצב לב מתקבלת לאחר הערכה מקיפה של מצב המטופל ביחידת מרכז הלב המשולב. רופאי היחידה מתבססים, במסגרת קבלת ההחלטה, על כמה גורמים, כולל הימצאות תסמינים שונים, כמו התעלפויות חוזרות, סחרחורות או עייפות קיצונית, בייחוד אם הם מלווים בדופק איטי מדי. בדיקות רפואיות שונות משמשות לאבחון הצורך בקוצב, למשל אק"ג, בדיקת הולטר (ניטור אק"ג למשך 48-24 שעות), ובדיקות מאמץ. לעיתים נדרשות בדיקות נוספות כמו בדיקה אלקטרופיזיולוגית, שבה נבדקת המערכת החשמלית של הלב באופן מעמיק יותר. עוד מובאים בחשבון בקבלת ההחלטה על השתלת קוצב פרמטרים כמו גיל המטופל, מחלות רקע, ואיכות החיים הכללית.

ניתוח השתלת קוצב הלב 

השתלת קוצב לב היא פרוצדורה כירורגית המבצעת ביחידת קוצבי הלב. אף שזהו ניתוח, הוא נחשב לפרוצדורה מינימלית יחסית ובדרך כלל כזו שאינה דורשת אשפוז ממושך. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, כאשר המטופל ער אך מטושטש.

ההכנות לפני הניתוח 

לפני הניתוח, עובר המטופל סדרת בדיקות הכנה, כולל בדיקות דם ואק"ג. הרופא מסביר לו בשלב זה את הפרוצדורה ועונה על כל השאלות, אם יש כאלו. המטופל מתבקש לצום במשך מספר שעות לפני הניתוח ולהפסיק נטילת תרופות מסוימות, בעיקר מדללי דם, בהתאם להנחיות הרופא.

איך מתבצע הניתוח?

הניתוח מתחיל בחיתוך קטן מתחת לעצם הבריח. דרך החתך הזה, הרופא יוצר מעין כיס קטן מתחת לעור שבו יושתל גוף הקוצב. לאחר מכן, מוחדרות האלקטרודות דרך וריד גדול ומונחות למקומן בלב בהנחיית שיקוף רנטגן. לבסוף, מחוברות האלקטרודות לגוף הקוצב, והחתך נסגר בתפרים.
השתלת קוצב זעיר לתוך הלב מבוצעת דרך הווריד במפשעה. כאשר דרכו מגיעים על לחלל הלב שם מושתל הקוצב. 
משך זמן הניתוח 
ניתוח השתלת קוצב לב נמשך בדרך כלל בין שעה לשעתיים, תלוי במורכבות המקרה ובסוג הקוצב המושתל.

משך זמן האשפוז 

ברוב המקרים, המטופלים משתחררים לביתם בתוך 24 שעות לאחר הניתוח. עם זאת, ייתכן שיידרש אשפוז ארוך יותר במקרים מסוימים, בייחוד אם מדובר במטופלים מבוגרים או אנשים שיש להם מחלות רקע מורכבות.

חשוב לדעת: סיבוכים אפשריים

אף על פי שהשתלת קוצב לב נחשבת לפרוצדורה בטוחה יחסית, כמו בכל הליך כירורגי, קיימים סיכונים מסוימים וסיבוכים שכדאי להביא בחשבון:

סיבוכים מיידיים

הסיבוכים שעלולים להתרחש במהלך או מייד לאחר הניתוח יכולים להיות דימום, זיהום באזור ההשתלה או פגיעה בריאה (פנאומוטורקס). במקרים נדירים, ייתכן נזק לכלי דם או ללב עצמו. רוב הסיבוכים הללו ניתנים לטיפול מיידי ואינם משאירים נזק לטווח ארוך. 

סיבוכים מאוחרים

לאחר ההשתלה, עלולים להתפתח סיבוכים כמו זיהום באזור הקוצב, תזוזה של האלקטרודות, או תקלות במכשיר עצמו. במקרים נדירים, יתכנו תגובות אלרגיות לחומרים של הקוצב. חשוב לעקוב אחר הנחיות הרופא ולדווח על כל תסמין חריג.

טיפולי המשך – מה שצריך לדעת 

מעקב רפואי לאחר השתלת קוצב לב הוא הכרחי להבטחת פעולתו התקינה של המכשיר ובריאות המטופל. בדרך כלל, המטופל יתבקש להגיע לביקורת ראשונה כשבוע לאחר ההשתלה, ולאחר מכן לביקורות תקופתיות כל 6-3 חודשים. בביקורות אלו, יבדוק הרופא את פעולת הקוצב, יכוון אותו במקרה הצורך, ויעקוב אחר מצב הסוללה. המכון לשיקום ולמניעת מחלות לב מציע תוכניות מותאמות אישית למטופלים לאחר השתלת קוצב לב, הכוללות הדרכה לגבי פעילות גופנית בטוחה, תזונה נכונה וניהול מתחים במטרה לחזור לשגרת חיים בריאה ופעילה תוך התחשבות במגבלות הקוצב.

איך אפשר לחיות עם קוצב לב?

החיים עם קוצב לב דורשים התאמות מסוימות, אך ברוב המקרים המטופלים יכולים לחזור לשגרת חיים כמעט רגילה. חשוב להקפיד על הנחיות הרופא לגבי פעילות גופנית ולהימנע ממאמץ יתר בשבועות הראשונים לאחר ההשתלה. עם הזמן, רוב המטופלים יכולים לחזור לפעילות גופנית רגילה, כולל ספורט. יש להיזהר ממכשירים חשמליים ומגנטיים חזקים שעלולים להפריע לפעולת הקוצב, כולל טלפונים סלולריים (מומלץ להחזיק אותם במרחק של לפחות 15 ס"מ מהקוצב), מכשירי ביטחון בשדות תעופה ומכשירי MRI מסוימים. נוסף לכך, חשוב לידע את הרופאים המטפלים, כולל רופא השיניים, על קיום הקוצב לפני כל טיפול רפואי.

מתי צריך להגיע לביקורת רופא? 

מעבר לביקורות התקופתיות המתוכננות, יש מצבים שבהם יש לפנות לרופא באופן מיידי, למשל במקרה של סחרחורות, התעלפויות, קוצר נשימה פתאומי או כאבים בחזה. כמו כן, אם מורגשת פעימה מהירה או לא סדירה למשך זמן ממושך, או אם יש נפיחות או אדמומיות באזור הקוצב, יש לפנות לרופא. בנוגע לביצוע MRI למטופל עם קוצב לב, חשוב לציין שבעבר היה אסור לבצע MRI למטופלים עם קוצב, היום רוב הקוצבים החדשים הם תואמי MRI בתנאים מסוימים. עם זאת, חשוב תמיד להתייעץ עם הקרדיולוג המטפל לפני ביצוע הבדיקה.