אוסטאופורוזיס (בריחת סידן): גורמים, סימפטומים ודרכי טיפול

בריחת סידן

אוסטאופורוזיס, המתוארת לרוב כמחלה שקטה בשל אופייה חסר הסימפטומים בשלבים המוקדמים, באה לידי ביטוי בהיחלשות של עצמות שהופכות עם הזמן לעדינות ונוטות יותר לשברים. מחלת זו  משפיעה על מיליונים ברחבי העולם. מכיוון שהיא משפיעה ישירות על העצמות, נלווים לה סיכונים בריאותיים שיכולים להשפיע על איכות החיים ועל התפקוד היום-יומי של הסובלים ממנה, נשים וגם גברים, אולם בפועל היא "תוקפת" יותר נשים מגברים ובייחוד נשים שחצו את גיל המעבר.

מהם גורמי הסיכון להתפתחות אוסטאופורוזיס?

יש מספר גורמי סיכון נפוצים, שיכולים להוביל להתפתחות של אוסטאופורוזיס:

גיל – הסיכון לאוסטאופורוזיס עולה עם הגיל, מכיוון שצפיפות העצם מתחילה לרדת באופן טבעי לאחר הגעה לשיא מסת העצם בסוף שנות העשרים.
מגדר – נשים נוטות יותר לפתח אוסטאופורוזיס, בייחוד אלו שעברו את גיל המעבר, בשל הירידה ברמות האסטרוגן שעלולה להאיץ את תהליך בריחת הסידן.
היסטוריה משפחתית – היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס או שברים בעצמות יכולה להצביע על סיכון גבוה יותר לפתח את המחלה, מה שמרמז על מרכיב גנטי שמעודד את התפתחותה.
גודלו הפיזי של הגוף – אנשים בעלי מבנה גוף קטן יותר נוטים להיות בסיכון גבוה יותר מכיוון שאולי מלכתחילה, כך משערים, יש להם פחות מסת עצם.
רמות הורמונים – רמות הורמונים נמוכות אצל גברים ונשים כאחד, כמו אסטרוגן מופחת או טסטוסטרון, עלולות להחליש את העצם. מסיבה זו נשים רבות שחצו את גיל המעבר מתמודדות עם אוסטאופורוזיס.
תזונה לא מאוזנת – תזונה דלה בסידן ובוויטמין D יכולה לגרום לירידה בצפיפות העצם, ולהוביל להתפתחות של אוסטאופורוזיס. חשיבות התזונה מתחילה כבר בגיל ההתבגרות לכל אורך חיי האישה. 
שימוש בתרופות – תרופות מסוימות, בשימוש לטווח ארוך, עלולות להוביל לאובדן עצם. למשל, סטרואידים ותרופות נוגדות פרכוסים.
אורח חיים לא נכון – חוסר פעילות גופנית, צריכת אלכוהול מופרזת ועישון עלולים להגביר את אובדן העצם ולפיכך את הסיכון לפתח אוסטאופורוזיס. 
 

כיצד מאבחנים אוסטאופורוזיס?

אבחון אוסטאופורוזיס מתחיל בדרך כלל בסקירת ההיסטוריה רפואית ובדיקה גופנית. במהלך האבחון יישאלו המטופלים לגבי שברים אחרונים, אם היו כאלה, היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס וגורמים שעשויים להשפיע על בריאות העצם. הבדיקה הסופית לאוסטיאופורוזיס היא בדיקת צפיפות עצם (DXA), בדיקה לא פולשנית המודדת את כמות הסידן והמינרלים הנמצאים בעמוד השדרה, במפרק הירך ובמקומות נוספים ומשווה אותה לזה של מבוגר, צעיר בריא ואדם מאותו גיל ומין. מדדים נמוכים מהרגיל מעידות על אוסטיאופורוזיס או על סיכון למחלה. במקרים מסוימים, ניתן לבצע בדיקות נוספות כדי לשלול מצבים אחרים המחקים אוסטאופורוזיס או להעריך את הסיכון לשברים.

תסמיני המחלה

יש מספר תסמינים נפוצים הנלווים למחלה, אם כי יש להביא בחשבון שהופעתם אינם בהכרח מעידה על אוסטאופורוזיס:

שברים בנסיבות קלות – אחד הסימנים המובהקים ביותר לאוסטאופורוזיס הוא הופעת שברים מאירועים קלים שבדרך כלל לא היו גורמים לפציעה, כמו נפילה קלה או אפילו מכפיפה או שיעול.
כאבי גב – זה יכול לנבוע משבר בחוליות או בעקבות נפילה. ככל שהעצמות הופכות לשבריריות יותר, הן רגישות יותר לשברים, מה שעלול לגרום לכאבי גב משמעותיים.
אובדן גובה לאורך זמן – ירידה ניכרת בגובה לאורך השנים יכולה להיות סימפטום של אוסטיאופורוזיס, לרוב עקב חוליות דחוסות בעמוד השדרה.
תנוחה כפופה – יציבה כפופה או שפופה יכולה להתפתח כאשר העצמות בעמוד השדרה נחלשות בעקבות אוסטאופורוזיס.
כאבי עצמות או רגישות – אף שתסמין זה פחות נפוץ כמו תסמינים אחרים, אנשים מסוימים עשויים לחוות תחושה כללית של כאב או רגישות בעצמותיהם.

מהם השינויים באורח החיים שיכולים לסייע במניעת בריחת סידן?

אימוץ אורח חיים בריא הוא בעל חשיבות עליונה במניעת איבוד סידן ובכך הפחתת הסיכון לפתח אוסטיאופורוזיס. שינויים משמעותיים באורח החיים יכולים להשפיע באופן חיובי על בריאות העצם ועל הבריאות כולה. הינה כמה מהשינויים האלה:

• תזונה עשירה בסידן ובוויטמין D הכרחית במקרים כאלה, שכן רכיבי תזונה אלה חיוניים לחוזק ולצפיפות העצם. מזונות כמו מוצרי חלב, ירקות ירוקים, עלים ודגים כמו סלמון וסרדינים, יכולים לעזור לענות על צרכים תזונתיים אלה. חשיפה קבועה לאור השמש גם עוזרת לגוף, בעיקר לכל אלה החיים באזורים שבהם אור שמש מוגבל.
• עיסוק בפעילות גופנית סדירה, בייחוד הליכה, ריצה ואימוני כוח, יכולים לעורר את היווצרות העצם ולהגן מפני איבוד סידן.
• שמירה על משקל תקין היא חשובה, שכן תת משקל עלול להגביר את הסיכון לאובדן עצם ולשברים, בעוד משקל עודף עלול לגרום ללחץ נוסף על העצמות.
• הגבלת צריכת אלכוהול והימנעות מעישון הם קריטיים, שכן שניהם הוכחו כתורמים לאובדן עצם. הפחתת צריכת הקפאין עשויה גם היא להועיל, שכן עודף קפאין עלול להפריע לספיגת הסידן.

אילו טיפולים קיימים לאוסטאופורוזיס?

טיפול באוסטיאופורוזיס, כמו זה המוצע בכל מרפאת גיל המעבר, נועד לחזק את העצמות, למזער את אובדן העצם ולמנוע שברים. תרופות כמו ביספוספונטים נרשמות בדרך כלל כדי להפחית את קצב דילול העצם. אפשר לשקול במקרים מסוימים גם טיפול הקשור להורמונים, בעיקר לנשים שחוות את גיל המעבר, אך כל זאת תוך התייחסות לפרופיל הבריאותי שלהן ולגורמי הסיכון. לצד טיפול תרופתי, לרוב מומלצים תוספי תזונה של סידן וויטמין D כדי להבטיח צריכה נאותה של ויטמינים חשובים אלה לשמירה על העצם. כמובן שגם שינויים באורח החיים נדרשים כחלק מהטיפול הכולל, ואף פיזיותרפיה כדי לשפר את חוזק העצם ואת האיזון, מה שיכול להפחית את הסיכון לנפילות.

האם אפשר לשפר את צפיפות העצם?

שיפור צפיפות העצם אפשרי, בעיקר בעזרת התערבות מוקדמת וטיפול נכון. תרגילים כגון הליכה, ריצה ואימוני כוח, יכולים לעורר את היווצרות העצם ולהאט את התקדמות האוסטיאופורוזיס. תפריט מתאים, תוך התמקדות בצריכת כמויות נאותות של סידן וויטמיןD , יכול גם הוא לשפר את המצב, ובמקרים מסוימים טיפול תרופתי יכול לעזור להגביר את צפיפות העצם. בכל מקרה, חשוב ומומלץ מאוד להיות במעקב על מנת לבחון את מידת ההשפעה של התנהלות זו ובמידת הצורך ביצוע שינויים שונים.

האם המחלה יכולה לעבור?

אוסטאופורוזיס נחשבת היום למצב כרוני שלא ניתן לריפוי מלא, אך ניתן לטפל בה ביעילות ולהאט מאוד את התקדמותה בטיפול מתאים. ההתמקדות בהתמודדות הנכונה עם אוסטאופורוזיס חייבת לבוא לידי ביטוי בחיזוק העצמות, במניעת איבוד עצם נוסף ובהפחתת הסיכון לשברים. נוסף לכך, הודות להתקדמות בטיפולים הרפואיים, כולל תרופות שיכולות להגביר את צפיפות העצם ולהאט את הידרדרות העצם, אפשר לחיות עם אוסטיאופורוזיס חיים מלאים יותר בסיכון מופחת לשברים בעצמות. גם שינויים באורח החיים ותוספי תזונה ממלאים תפקיד מכריע בהתמודדות עם המצב, מה שמדגיש את החשיבות של טיפול מקיף, המותאם נקודתית לסובל או לסובלת מהמחלה.

חשוב לדעת, אף על פי שאין תרופה להעלמת המחלה, גילוי מוקדם והתמודדות נכונה עימה, יכולים לעשות הבדל מהותי בתוצאות ובתסמינים. סריקות צפיפות עצם סדירות יכולות לסייע בזיהוי מוקדם, ומאפשרות התחלת טיפול לפני אובדן עצם משמעותי. הדבר מדגיש את הצורך במודעות ובאמצעי מניעה, בעיקר בקרב אלה הנמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה.

לומדים לחיות עם המחלה

החיים עם אוסטיאופורוזיס דורשים התאמות כדי להתמודד עם המצב ביעילות ולשמור על איכות חיים גבוהה. זה אומר, בפועל, קבלת טיפול מתאים באופן עקבי, עיסוק בפעילויות גופניות שנועדו לחזק את העצמות ולשפר את האיזון וביצוע שינויים תזונתיים לתמיכה בבריאות העצם. חשובה לא פחות היא יצירת סביבת מגורים בטוחה כדי למזער את הסיכון לנפילות שעלולות להוביל לשברים. 

לסיכום

מחלת האוסטאופורוזיס, המאופיינת בעצמות מוחלשות ובסיכון מוגבר לשברים, מצריכה התנהלות מיוחדות על מנת למנוע את החרפתה ולחיות איתה בשלום. שינויים באורח החיים יחד עם טיפולים רפואיים מותאמים, יכולים להשפיע מאוד על התקדמות האוסטאופורוזיס למרות האתגרים הנלווים לה. בעוד שמדובר במחלה שיש סימפטומים לא נעימים, בעזרת טיפול נכון והתנהלות תואמת, אפשר לנהל לצדה חיים מספקים ומלאים.