שלבקת חוגרת: תסמינים, טיפול ואם זה מדבק

שלבקת חוגרת היא מחלה נגיפית כואבת ומטרידה המשפיעה על מיליוני אנשים, ואף שהיא נפוצה יותר בקרב מבוגרים, היא יכולה להופיע בכל גיל. במאמר שלפניכם נספק את כל המידע הראשוני שחשוב לדעת על שלבקת חוגרת כדי לקבל את המענה המתאים והנכון לכם.

מהי שלבקת חוגרת?

שלבקת חוגרת, הידועה גם כהרפס זוסטר, היא מחלה נגיפית הנגרמת מנגיף וריצלה זוסטר, הגורם גם לאבעבועות רוח. לאחר שאדם מחלים מאבעבועות רוח, הנגיף נשאר רדום בגופו במשך שנים, בגנגליונים הסנסוריים של חוט השדרה או הפנים. כאשר מערכת החיסון נחלשת, בין אם בשל גיל מבוגר, מחלה או גורמים אחרים, הנגיף עלול להתעורר  ולהתפשט דרך העצב עד להגעתו לעור שאותו הוא מעצבב, ולגרום לשלבקת חוגרת. המחלה מתאפיינת בפריחה שלפוחיתית על העור, בדרך כלל בצורת רצועה או חגורה על צד אחד של הגוף או הפנים ומלווה בכאב ו/או צריבה. שלבקת חוגרת יכולה להיות מאוד כואבת ומטרידה, ולעיתים אף לגרום לסיבוכים ארוכי טווח. אף על פי שהיא בדרך כלל חולפת מעצמה בתוך מספר שבועות, טיפול מוקדם יכול לקצר את המחלה, לעזור להקל על התסמינים ולמנוע סיבוכים אפשריים.

האם שלבקת חוגרת היא מחלה מדבקת?

שלבקת חוגרת עצמה אינה מדבקת במובן הרגיל, אך הנגיף שגורם לה יכול להיות מועבר מאדם לאדם בנסיבות מסוימות. אדם הסובל שלבקת חוגרת פעילה יכול להעביר את נגיף הווריצלה זוסטר לאדם אחר שמעולם לא חלה באבעבועות רוח או לא חוסן נגדה, כאשר ההדבקה מתרחשת רק במגע ישיר בנגעים הפתוחים של שלבקת חוגרת. ברגע שהנגעים מתייבשים ומגלידים, הסיכון להדבקה יורד מאוד. חשוב לציין שאדם שנדבק מחולה שלבקת חוגרת יפתח אבעבועות רוח ולא שלבקת חוגרת. לכן, מומלץ לכסות את הנגעים של שלבקת חוגרת ולהימנע ממגע ישיר עם אנשים שלא חלו באבעבועות רוח, בייחוד נשים בהיריון, תינוקות ואנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת. עם זאת, אין צורך בבידוד מוחלט של החולה, כל עוד נשמרים כללי זהירות בסיסיים.

מהם הגורמים לשלבקת חוגרת? 

הגורם העיקרי לשלבקת חוגרת הוא התעוררותו של נגיף הווריצלה זוסטר שנשאר רדום בגוף לאחר מחלת אבעבועות רוח, כאשר התעוררות זו קשורה בדרך כלל להיחלשות של מערכת החיסון. הרופאות והרופאים של שערי צדק מציינים כי יש כמה גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפרצות שלבקת חוגרת:
1.    גיל מבוגר – ככל שאנחנו מתבגרים, מערכת החיסון שלנו נחלשת באופן טבעי, מה שמגביר את הסיכון לשלבקת חוגרת. רוב מקרי שלבקת חוגרת מתרחשים באנשים מעל גיל 50.
2.    מחלות כרוניות – מחלות כמו סרטן, HIV/AIDS או מחלות אוטואימוניות יכולות להחליש את מערכת החיסון ולהגביר את הסיכון לשלבקת חוגרת.
3.    טיפולים רפואיים מסוימים – טיפולים כמו כימותרפיה, הקרנות, או תרופות המדכאות את מערכת החיסון (למשל, סטרואידים) יכולים להגביר את הסיכון להתפרצות שלבקת חוגרת.

מהם התסמינים? 

התסמינים של שלבקת חוגרת מתפתחים בדרך כלל בשלבים. יחידה לאבחון מהיר היא הכתובת הנכונה להגיע אליה כדי לזהות אותם במהרה ולקבל בהתאם את הטיפול הנכון. בשלב מוקדם, לפני הופעת הפריחה, תיתכן תחושת צריבה, עקצוץ או רגישות באזור מסוים של העור, מה שעשוי להימשך כמה ימים. במקרים מסוימים עשויים להופיע חום, כאבי ראש או תחושת חולשה כללית. לאחר מכן, מופיעה פריחה אדומה באזור הרגיש, המוגבלת לצד אחד של הגוף או הפנים, ומתפתחת לאורך עצב מסוים. זו, הופכת בהמשך לשלפוחיות מלאות נוזל, שדומות לאלו של אבעבועות רוח, אך מרוכזות יותר ומוגבלות לאזור ספציפי.

מי נמצא בסיכון לשלבקת חוגרת? 

אף ששלבקת חוגרת יכולה להופיע בכל גיל, יש קבוצות מסוימות שנמצאות בסיכון גבוה יותר. שירות רפואי פרטי הוא הכתובת הנכונה לפנות אליה כדי לקבל הערכת סיכון אישית, אך באופן כללי, הקבוצות האלה נמצאות בסיכון מוגבר: אנשים מעל גיל 50, כאמור, אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת, ואנשים שחלו באבעבועות רוח בגיל צעיר מאוד, לפני גיל שנה.

האם גם ילדים יכולים לחלות? 

אף על פי ששלבקת חוגרת נפוצה יותר בקרב מבוגרים, גם ילדים יכולים לחלות בה. ילדים שחלו באבעבועות רוח עלולים לפתח שלבקת חוגרת. חשוב לציין כי גם ילדים שחוסנו לאבעבועות רוח במסגרת חיסוני הילדות (MMRV)  יכולים  עדיין לפתח מחלת אבעבועות קלה יותר ובהמשך לפתח גם שלבקת חוגרת. בשנים האחרונות חלה עליה בשכיחות של שלבקת חוגרת בילדים, מחלה שלא מספיק מזהים באוכלוסית גיל זו. עם זאת, המחלה בילדים היא בדרך כלל קלה יותר מאשר במבוגרים, כאשר התסמינים עשויים להיות פחות חמורים והסיכון לסיבוכים נמוך יותר. נוסף לכך, ילדים בדרך כלל מחלימים מהר יותר ממבוגרים. אך כמו במבוגרים, ילדים עם שלבקת חוגרת צריכים  להזהר מהדבקה של ילדים ונשים בהריון שטרם חוסנו.

מה בנוגע לנשים הרות?

שלבקת חוגרת בהיריון היא נדירה יחסית, בעיקר מכיוון שרוב הנשים בגיל הפוריות הן צעירות מכדי להיות בסיכון גבוה לשלבקת חוגרת. אולם, אם אישה הרה מפתחת שלבקת חוגרת, היא אינה מהווה סיכון גדול לעובר בדרך כלל. בניגוד לאבעבועות רוח, שיכולות להיות מסוכנות מאוד בהיריון, שלבקת חוגרת נחשבת פחות מסוכנת. הנגיף אינו עובר דרך השליה לעובר, אלא אם כן האישה מפתחת זיהום מפושט, מצב נדיר מאוד.

זמן ההחלמה 

זמן ההחלמה משלבקת חוגרת משתנה מאדם לאדם, אך בדרך כלל נמשך בין שבועיים לארבעה שבועות. התהליך מתחיל בהופעת הפריחה והשלפוחיות, ומסתיים כאשר הנגעים מגלידים ומתייבשים לחלוטין. בשבוע הראשון או השני לאחר הופעת הפריחה, השלפוחיות מתחילות להתייבש ולהיסדק. בשלב זה, הן יוצרות גלדים שבסופו של דבר נושרים. חשוב לציין שברגע שכל הנגעים התייבשו והגלידו, האדם כבר אינו מדבק. אף שהפריחה עצמה חולפת בתוך מספר שבועות, הכאב הנלווה לשלבקת חוגרת עלול להימשך זמן רב יותר שבועות- חודשים .

מהם הסיבוכים האפשריים לשלבקת חוגרת? 

שלבקת חוגרת היא מחלה שבדרך כלל חולפת מעצמה, אך היא עלולה לגרום לכמה סיבוכים. הסיבוך הנפוץ ביותר הוא נוירלגיה פוסט-הרפטית, מצב שבו הכאב נמשך חודשים ואף שנים לאחר שהפריחה חלפה. סיבוך זה נפוץ יותר בקרב מבוגרים. סיבוכים אחרים יכולים לכלול זיהומים חיידקיים משניים של הנגעים בעור, פגיעה בראייה אם המחלה מופיעה סביב העין, ובמקרים נדירים מאוד דלקת המוח או דלקת קרום המוח. אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את הסיבוכים האלה.

אבחון שלבקת חוגרת 

האבחון של שלבקת חוגרת מתבסס בעיקר על הסימנים הקליניים והתסמינים שהמטופל מציג. הרופא יכול לאבחן את המחלה על סמך המראה האופייני של הפריחה ומיקומה, נוסף לתיאור הכאב שקדם להופעתה. במקרים מסוימים, כאשר האבחנה אינה ברורה, הרופא עשוי לקחת דגימה מהנוזל בשלפוחיות ולשלוח אותה לבדיקת מעבדה. בדיקה זו יכולה לאשר את נוכחות הנגיף ולהבדיל בין שלבקת חוגרת לבין מצבים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים. חשוב לפנות לרופא בהקדם האפשרי אם חושדים בשלבקת חוגרת, מכיוון שטיפול מוקדם יכול לסייע בהקלה על התסמינים ובמניעת סיבוכים.

מהן דרכי הטיפול? 

הטיפול בשלבקת חוגרת מתמקד בהקלה על התסמינים ובמניעת סיבוכים. הטיפול העיקרי כולל תרופות אנטי-ויראליות (כדורי זובירקס/וולטרקס), שיעילות בעיקר אם ניתנות בתוך 72 שעות מהופעת הפריחה. לטיפול בכאב, אפשר להשתמש במשככי כאבים מסוג אופיואידים, תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, או במקרים מסוימים, תרופות נוגדות דיכאון או נוגדות פרכוסים שיעילות גם נגד כאב עצבי. 
במקרים חמורים ניתן לבצע זריקה לשיתוק עצבי במסגרת מרפאת כאב, על מנת לנטרל את הכאבים העזים. נוסף לאלה, טיפולים מקומיים כמו משחות, תרחיפים או תחבושות קרות עשויים לסייע בהקלה על הגרד והכאב. במקרים חמורים או כאשר יש סיבוכים, ייתכן שיהיה צורך באשפוז וטיפול אינטנסיבי יותר.

דרכי מניעה 

המניעה העיקרית של שלבקת חוגרת היא באמצעות חיסון. היום קיים חיסון יעיל נגד שלבקת חוגרת בשם שינגריקס, שמומלץ לאנשים מעל גיל 50 ולאלה, או מעל גיל 18 לאנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת. נוסף לחיסון, אורח חיים בריא שכולל תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה ושינה מספקת עשוי לסייע בחיזוק מערכת החיסון ובהפחתת הסיכון לשלבקת חוגרת. חשוב גם להימנע ממגע ישיר עם אנשים שסובלים משלבקת חוגרת פעילה, בייחוד אם לא חליתם באבעבועות רוח בעבר או לא התחסנתם נגדה.

שלבקת חוגרת: חיסון 

החיסון החדש נגד שלבקת חוגרת, שינגריקס, הוא חיסון יעיל מאוד המפחית מאוד את הסיכון לפתח את המחלה. החיסון ניתן בשתי מנות, במרווח של 2 עד 6 חודשים זו מזו. שינגריקס הוא חיסון לא חי, מה שאומר שהוא בטוח גם לאנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת. הוא מספק הגנה טובה יותר ולטווח ארוך יותר בהשוואה לחיסון הישן יותר, זוסטווקס. החיסון יעיל במניעת שלבקת חוגרת וגם בהפחתת הסיכון לסיבוכים כמו נוירלגיה פוסט-הרפטית. אף שהחיסון אינו מבטיח הגנה מוחלטת, הוא מפחית מאוד את הסיכון למחלה ואת חומרתה במקרה של הופעתה.

למי מומלץ לתת את החיסון? 

החיסון נגד שלבקת חוגרת, שינגריקס, מומלץ לאנשים מעל לגיל 50, לכל אלה הסובלים ממערכת חיסון מוחלשת (מעל לגיל 18) וכן לאלה שחלו בעבר בשלבקת חוגרת. חשוב לציין שהחיסון נכלל בסל הבריאות בישראל לבני 65 ומעלה, ולבני 18 ומעלה במצבים רפואיים מסוימים. אנשים שאינם זכאים לחיסון במסגרת סל הבריאות יכולים לרכוש אותו באופן פרטי.

תופעות לוואי צפויות לאחר החיסון 

כמו לכל חיסון, גם לשינגריקס יש תופעות לוואי אפשריות, אם כי רובן קלות וחולפות תוך זמן קצר. תופעות אלו יכולות להיות, בין היתר, כאב, אודם או נפיחות באזור ההזרקה (נפוץ מאוד), עייפות, כאבי שרירים וכאבי ראש (נפוץ אצל שליש מהמתחסנים), חום, צמרמורות או בחילה (פחות נפוץ, אך אפשרי). בכל מקרה, כדאי לדעת שרוב תופעות הלוואי הללו חולפות תוך יום או יומיים. 

שאלות נפוצות 

ים המלח יכול לעזור?

לא ידוע באופן מדעי שאכן ים המלח עוזר, וייתכן אפילו שבמקרים מסוימים חשיפתם של הפצעים החשופים למי מלח יכולה לגרום לגירוי ולכאב, אך בהחלט ייתכן שחופשה בים המלח היא דרך טובה לרוגע ולהפחתת מתחים, מה שיכול לסייע בתחושה הכללית ולהקל, באופן עקיף, על הכאב. 

האם ניתן לחלות יותר מפעם אחת?

כן, אם כי זה נדיר יחסית. רוב האנשים חווים התקף של שלבקת חוגרת פעם אחת בחייהם, אך יש מקרים של התקפים חוזרים. הסיכוי לחלות שוב גדל עם הגיל ואצל אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת. חיסון נגד שלבקת חוגרת יכול להפחית את הסיכון להתקפים חוזרים.

מותר לעסוק בספורט כשחולים בשלבקת חוגרת?

בזמן התקף פעיל של שלבקת חוגרת, מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת. עם זאת, פעילות קלה אפשרית אם מרגישים מספיק טוב לכך. חשוב להקשיב לגוף ולהימנע מפעילויות שגורמות לאי נוחות או לכאב. 

מותר להתקלח?

כן, מותר להתקלח כאשר חולים בשלבקת חוגרת, ולמעשה, שמירה על היגיינה טובה חשובה למניעת זיהומים משניים. עם זאת, במקביל, יש להיזהר שלא לשפשף או לגרד את האזור הנגוע. מים פושרים עדיפים על מים חמים מדי, שעלולים להחמיר את הגירוי. לאחר המקלחת, יש לייבש את האזור הנגוע בעדינות ולמרוח את המענה הטיפולי שהומלץ עליו.

לסיכום

שלבקת חוגרת היא מחלה שעשויה להיות מכאיבה ומטרידה, אך ניתנת לטיפול ולמניעה. החיסון החדש, שינגריקס, מציע אפשרות יעילה למניעת המחלה, בייחוד לאנשים מעל גיל 50 ולאלה בעלי מערכת חיסון חלשה. אם אתם מעוניינים במידע נוסף בנושא, צוות שר"פ שערי צדק, ישמח לספק לכם ייעוץ מקיף והערכה אישית בנוגע לסיכון לשלבקת חוגרת ולאפשרויות המניעה והטיפול המתאימות ביותר לכם. זכרו, טיפול מקדים ומניעה הם המפתח להתמודדות מוצלחת עם המחלה.