אשך טמיר: כל מה שחשוב לדעת

 

אשך טמיר

אשך טמיר הוא מצב רפואי מולד ונפוץ מאוד, כש-3-2% תינוקות זכרים נולדים עם אשך טמיר. מצב זה מתרחש כאשר אחד האשכים (או שניהם) לא ירד למקומו הסופי בשק האשכים, והוא דורש מעקב רפואי, ובמקרים רבים גם התערבות כירורגית על מנת למנוע סיבוכים עתידיים והתפתחות תקינה. במאמר שלפניכם ניתן את המידע המקיף על תופעת האשך הטמיר, על הסיבות לגרימתו ועל הסיכון הכרוך בו, וכמו כן מתי כדאי לגשת לרופא ולטפל בתופעה. 

מה זה אשך טמיר?

אשך טמיר (Cryptorchidism) הוא מצב שבו אחד האשכים או שניהם לא השלימו את תהליך הירידה לשק האשכים במהלך ההתפתחות העוברית או סטה ממסלולה בזמן ירידה . במקרים אלה, האשך נותר באזור הבטן או בתעלת המפשעה או במקרים של סטייה במסלול ירידה הוא נותר לדוגמה באזור של ירך. אשך טמיר הוא המום המולד השכיח ביותר במערכת המין הגברית, המשפיע על כ-3% מהבנים שנולדו במועד, ועל כ-30% מהפגים. חשוב להבחין בין אשך טמיר לבין אשך נייד (Retractile testis), מצב שבו האשך עשוי לעלות ולרדת בין המשפעה לשק האשכים, אך בסופו של דבר מצליח להגיע למיקומו הסופי. אשך נייד אינו נחשב למצב פתולוגי ולרוב אינו מצריך התערבות רפואית. עם זאת, אשך נייד מחייב מעקב של רופא אורולוג פעם בשנה בשל עובדה כי כ-20-1% מהאשכים ניידים הופכים להיות אשכים טמירים במהלך מעקב. לעומת זאת, אשך טמיר דורש מעקב וטיפול על מנת למנוע השלכות שליליות על הפוריות ועל בריאות הילד בעתיד. הסיבות המדויקות להיווצרות אשך טמיר אינן ידועות במלואן, אך ייתכן שיש שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים המשפיעים על תהליך הירידה של האשכים במהלך ההתפתחות העוברית. ככל שההבנה את המנגנונים הביולוגיים ואת הגורמים לאשך טמיר משתפרת, כך אפשר לפתח גישות מניעה וטיפול יעילות יותר לטובת כל אלה הסובלים ממצב זה.

סיבות וגורמי סיכון

אף שכאמור הגורמים המדויקים לאשך טמיר אינם ידועים במלואם, יש מספר גורמי סיכון מוכרים העלולים להעלות את הסבירות להופעת המצב:
•    פגות – ככל שהיילוד נולד מוקדם יותר, כך עולה הסיכון לאשך טמיר. עד 30% מהפגים מושפעים ממצב זה, בהשוואה ל-3% מהבנים שנולדו במועד.
•    היסטוריה משפחתית – אם לאב או לאח יש היסטוריה של אשך טמיר, הסיכון של הילוד לפתח את המצב עולה מאוד.
•    מומים מולדים ותסמונות גנטיות – תסמונות מסוימות, כמו תסמונת דאון ותסמונת פראדר-וילי (מוגבלות שכלית או התפתחותית), קשורות לשיעורים גבוהים יותר של אשך טמיר.
•    חשיפה לחומרים מזיקים – חשיפה של האם במהלך ההיריון לחומרים כמו טבק (עישון), אלכוהול וכימיקלים מסוימים, עלולה להגביר את הסיכון להופעת אשך טמיר בעובר.
•    גורמים הורמונליים – הפרעות במאזן ההורמונלי במהלך ההיריון, כמו סוכרת היריון או חשיפה לאסטרוגן, עשויות להשפיע על התפתחות האשכים.

מתי לגשת לרופא?

אבחון אשך טמיר נעשה בדרך כלל כבר בבדיקות הראשונות לאחר הלידה. אם הרופא אינו מצליח לאתר את האשך בשק האשכים, הוא יפנה את התינוק לבדיקות נוספות ולמעקב אצל אורולוג ילדים. במקרים נדירים יותר, ההורים עשויים להבחין באשך חסר בשק האשכים במהלך החודשים הראשונים לחיי התינוק. חשוב להדגיש כי לא כל המקרים של אשך טמיר מתגלים מייד עם הלידה. במקרים מסוימים, אשך שהיה במיקום תקין בלידה עלול "לעלות" בשלב מאוחר יותר, לרוב בין גיל 4 ל-8 שנים. לכן, מומלץ לעקוב אחר מיקום האשכים בבדיקות השגרתיות אצל רופא הילדים, ולדווח על כל שינוי או חשד לאשך טמיר.

אבחון ובדיקות

כאשר עולה חשד לאשך טמיר, הרופא יבצע בדיקה גופנית ידנית על מנת לנסות לאתר את האשך. אם האשך אינו מורגש בשק האשכים, יפנה רופא אורולוג לניתוח לפרוסקופיה חוקרת במטרה לאתר את האשך בחלל הבטן.

טיפול

הטיפול העיקרי והיעיל ביותר במקרה של אשך טמיר הוא התערבות כירורגית – ניתוח להורדת האשך בשק האשכים (אורכיפקסיה) לקיבוע שלו. מטרת הניתוח היא להביא את האשך למיקומו הטבעי, ובכך לאפשר את התפתחותו התקינה ולמנוע סיבוכים עתידיים כמו פגיעה בפוריות או סיכון מוגבר לסרטן אשכים. בעבר, טיפולים הורמונליים נוסו כחלופה לניתוח, אך היום טיפול תרופתי אינו מקבול ומשתמשים בו רק במקרים נבחרים ובודדים. 

ניתוח אשך טמיר – מה שצריך לדעת

ניתוח להורדת אשך טמיר וקיבוע שלו הוא הטיפול המומלץ לתינוקות שאובחנו במצב זה ושהאשך לא ירד באופן עצמאי עד גיל שישה חודשים. ההליך מתבצע על ידי אורולוג ילדים מנוסה, תחת הרדמה כללית בחדר ניתוח. מדובר בניתוח נפוץ ובטוח, בעל סיכויי הצלחה גבוהים ושיעור נמוך של סיבוכים.

הנחיות מקדימות

לפני הניתוח, הילד יידרש להיות בצום מספר שעות (בהתאם לגילו והנחיות הרופא), על מנת למנוע סיבוכים הקשורים להרדמה. במקרים מסוימים, הרופא עשוי לבקש בדיקות דם או בדיקות הדמיה נוספות לפני הניתוח, אך ברוב המקרים אין צורך בהכנה מיוחדת.

מהלך הניתוח

הניתוח מתבצע דרך חתך קטן באזור המפשעה או שק האשכים. הכירורג מאתר את האשך, משחרר אותו מהרקמות הסובבות, ומביא אותו בעדינות לשק האשכים, תוך שמירה על אספקת הדם התקינה. לאחר מכן, האשך מקובע למקומו בשק האשכים, והחתכים נסגרים בתפרים נספגים. במרבית המקרים, משך הניתוח נע בין 30 ל-90 דקות. אם האשך נמצא בחלל הבטן, מתבצע ניתוח בגישה זעיר פולשני (לפרוסקופי) בהרדמה כללית. ניתוח זה כולל שלושה חתכים קטנים באזור הבטן. במהלך הניתוח מאתרים את האשך, מורידים אותו ומקבעים אותו בשק האשכים.

אחרי הניתוח

לאחר הניתוח, הילד יועבר לחדר התאוששות למשך מספר שעות, שם הוא יהיה תחת השגחה עד להתעוררותו המלאה מההרדמה. ברוב המקרים, הילד יכול לשתות ולאכול כבר ביום הניתוח, ולהשתחרר לביתו בשמירה על הנחיות מפורטות לטיפול ומעקב.

החלמה והתאוששות

בימים הראשונים לאחר הניתוח, הילד עשוי לחוות אי נוחות, נפיחות קלה ושטפי דם באזור המנותח. תופעות אלו הן צפויות וחולפות מעצמן תוך כמה ימים. אפשר להשתמש במשככי כאבים מתאימים להקלה על הכאב. לרוב, הילדים חוזרים לפעילות שגרתית בבית תוך שבוע-שבועיים לאחר הניתוח, בהתאם להנחיות הרופא.

לסיכום

אשך טמיר הוא מצב מולד, הדורש התייחסות ומעקב רפואי על מנת להבטיח את התפתחותו התקינה של הילד ולמנוע סיבוכים עתידיים. ניתוח הוא הטיפול המומלץ היום, משום שמאופיין בשיעורי הצלחה גבוהים. על ההורים מוטלת האחריות להיות מודעים לתופעה, לבצע מעקב שגרתי אחר האשכים בבדיקות הילדים השגרתיות, ולהיענות להמלצות הרפואיות לטיפול במקרה הצורך. התנהלות שכזו תבטיח את בריאותו המיטבית של הילד, ותאפשר לו לגדול ולהתפתח באופן תקין ומלא.