השירות הפסיכולוגי

• ייעוצים פרטניים למבוגרים המאושפזים במחלקות הלב או המגיעים לביקורים אמבולטוריים
• ליווי רגשי למטופלים עם קוצב לב, דפיברילטור, או לב מכני (LVAD)
• הערכה פסיכולוגית לפני השתלות, ניתוחים מורכבים או טיפולים קרדיולוגיים מתקדמים
• הדרכה וייעוץ לצוותים רפואיים במצבים של אתגר רגשי או קונפליקטים עם מטופלים
• קבוצות תמיכה בנושאים של חרדה, שיקום רגשי והתמודדות עם שינוי רפואי

הפנייה למרפאה נעשית דרך רופא/ה מטפל/ת במרכז הלב, או ביוזמת המטופל עצמו דרך מזכירות המרכז.

תחושת שמחה אינה מותרות, היא חלק חשוב מחוסן נפשי והחלמה מיטבית. היכולת ליהנות גם ממשהו קטן – שיחה נעימה, קפה טוב, מוזיקה אהובה – מעלה את הסיכוי להיענות לטיפול ולשמור על אנרגיה לאורך זמן.

מה ניתן לעשות:

• לעודד רגעים קטנים של הנאה יומיומית: אפילו 5 דקות ביום של פעילות מהנה.
• לברר יחד מה עושה לך טוב – ו 'להחזיר אותו לחיים:' תחביבים ישנים, אנשים שמוסיפים חיוביות, מקומות אהובים.
• ליצור לוח שבועי שמכיל "נקודות אור" מראש- תכנון פעילויות שבועיות מהנות

אופטימיות אינה הדחקה של מציאות קשה, אלא היכולת להאמין שיש אפשרות לשינוי, לשיפור או להתמודדות טובה יותר. אופטימיות נמצאה במחקר כקשורה לשיעורי החלמה טובים יותר, למוטיבציה גבוהה ולהיענות לטיפול רפואי.

מה ניתן לעשות:

• זיהוי מחשבות שליליות ולהתבוננות ביקורתית בהן: לא כל מחשבה קודרת היא אמת.
• ניסוח "תחזיות חיוביות מציאותית": במקום "אני לא אצליח ללכת שוב", לומר "יהיה לי קשה, אבל עם תרגול אולי אוכל להשתפר".
• להיחשף לסיפורי השראה ו/או מפגשים עם אנשים שחוו החלמה משמעותית.
• להתמקד בהישגים ותהליכי שינוי שכבר התרחשו .

היכולת להכיר בטוב – גם אם הוא קטן, רגעי או סמוי – משפרת את מצב הרוח ומעוררת תחושת שייכות ומשמעות. הכרת תודה מעודדת קשרים בינאישיים, מפחיתה מתח ומעלה את התחושה ש"החיים ראויים לחיותם".

מה ניתן לעשות:

• לכתוב בסוף כל יום 2–3 דברים שהיו טובים היום (יומן תודה).
• לשתף אדם אחר בדבר שמעריכים אצלו.
• להודות על חלקים בחיינו שלקחנו כמובנים מאליהם: הגוף, המשפחה, הטיפול הרפואי, רגעים שקטים.
• תרגול מונחה בטיפול או בקבוצה – תשומת לב לטוב הקיים, גם בתוך קושי

תחושת מטרה היא התחושה שיש בשביל מה לקום בבוקר – שיש ערך לחיים, גם בתוך מגבלה. היא מעניקה כיוון, זהות ותחושת משמעות, ומחזקת את הרצון להחלים ולהשתקם.

מה ניתן לעשות:

• לבחון ערכים אישיים: מה חשוב לך? מה נותן לך תחושת ערך?
• לשאול "מה יכול להיות הצעד הבא הקטן?" – לקראת מטרה גדולה יותר.
• לחבר את השיקום למשמעות: "אני משתקם כדי לחזור לשחק עם הנכדים", "כדי להמשיך ללמד"., "אילו מטרות אני שואף להגשים למרות מצבי הרפואי".
• לאפשר שיח על שינוי זהות: מי אני עכשיו? ומה אני יכול/ יכולָה להיות?