נזק כלייתי חד מוגדר כירידה חדה בתפקוד הכלייתי הנגרם על ידי:
א. ירידה באספקת הדם לכליות כגון במצב של איבוד נוזלים רב בלי יכולת להכניס מספיק נוזלים לגוף (שלשול, הקאה, זיהום במחזור הדם עם חום גבוה, ועוד)
ב. חסימה של דרכי השתן שמונעת יציאת שתן מהגוף
ג. פגיעה ישירה בכליות על ידי דלקות שונות (לאו דווקא זיהומיות) ותרופות רעילות לכליות
מצבים אלה דורשים טיפול מיידי בד"כ במסגרת אשפוז. יש דרגות שונות של נזק כלייתי חד. החמרה בנזק עלולה להביא לצורך בדיאליזה חריפה בשל הצטברות מהירה של חומרי פסולת או מלחים ומים שאין להם מוצא בהיעדר שתן. לעיתים נדרש ניקור כליה (ביופסיה) כדי להגיע לאבחנה מדויקת וטיפול פרטני.