פיברומיאלגיה: תסמונת הכאב הכרוני – תסמינים, אבחון וטיפול

פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרוני המאופיינת בכאבים נרחבים בשרירים ובמפרקים, ללא סיבה אורגנית ברורה. מדובר במצב שכיח יחסית, המשפיע על איכות החיים ועל התפקוד היום-יומי של הסובלים ממנו, כזה המהווה אתגר אבחוני וטיפולי למטפלים. אף שהידע על המחלה התרחב בשנים האחרונות, עדיין קיימות אי-הבנות רבות לגביה, ורבים מהחולים מתמודדים לא רק עם התסמינים הפיזיים אלא גם עם קשיים בקבלת אבחנה מדויקת וטיפול יעיל. אתם או היקרים לכם סובלים מהתסמונת זו? במאמר שלפניכם נספק מידע חשוב בנושא ופרטים שכדאי להכיר.

מהי פיברומיאלגיה (דאבת שרירים)?

פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרוני המאופיינת בכאבים נרחבים בשרירים, ברקמות רכות ובמפרקים, ללא ממצאים פתולוגיים ברורים בבדיקות מעבדה או הדמיה. מלבד הכאב, הסובלים מפיברומיאלגיה חווים לעיתים קרובות עייפות כרונית, הפרעות שינה, קשיי ריכוז וזיכרון (המכונים "ערפול מוחי"), וכן רגישות יתר לכאב (אלודיניה והיפראלגזיה). התסמונת מוכרת כהפרעה נוירולוגית-תפקודית הקשורה לשינויים באופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים אותות כאב, מה שגורם להגברת תחושת הכאב גם בהיעדר גירוי מזיק או פגיעה פיזית ממשית.

מהם התסמינים של פיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה מתבטאת במגוון רחב של תסמינים, כאשר הבולט בהם הוא כאב כרוני נרחב המורגש משני צדי הגוף, מעל ומתחת למותניים, ונמשך לפחות שלושה חודשים. לצד הכאב, רוב החולים סובלים מעייפות קיצונית שאינה משתפרת לאחר מנוחה, מהפרעות שינה ומקשיי ריכוז וזיכרון המכונים "פיברו-פוג" (ערפל מוחי). צוותיה של היחידה לראומטולוגיה מדגישים כי לרבים מהחולים יש גם תסמינים נלווים כמו תסמונת המעי הרגיז (IBS), כאבי ראש כרוניים, רגישות יתר לרעשים, לריחות ולאור, וכן תחושות עקצוץ ונימול בגפיים, מה שמקשה על האבחנה ומחייב התייחסות כוללנית למצב.

מהם גורמי הסיכון לפיברומיאלגיה?

יש מספר גורמי סיכון להתפתחות פיברומיאלגיה, כאשר נשים נמצאות בסיכון גבוה פי 7-9 מגברים לפתח את התסמונת, בעיקר בגילאי 50-30. הסיכוי לפתח פיברומיאלגיה גבוה יותר אצל מי שיש לו קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מהמחלה, לא ברור אם מדובר בבסיס גנטי או אחר. גורמי סיכון נוספים כוללים היסטוריה של טראומה פיזית (כמו תאונה או ניתוח) או נפשית (כמו התעללות או חוויות קשות), וכן נוכחות של מחלות ראומטיות אחרות כמו דלקת מפרקים שגרונית או זאבת. נמצא גם קשר בין זיהומים ויראליים מסוימים להתפרצות פיברומיאלגיה אצל אנשים עם נטייה גנטית.

מה הקשר בין גורמי דחק להתקפים?

קיים קשר מובהק בין גורמי דחק (סטרס) להחמרה בתסמיני הפיברומיאלגיה, כאשר מצבי לחץ פיזי או נפשי נמצאו כטריגרים שכיחים להתלקחות או ההחמרה של הכאבים. המנגנון הביולוגי לכך קשור ככל הנראה בהשפעת מצב הדחק על מערכת העצבים האוטונומית ועל הציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל, המובילה לשינויים ברמות ההורמונים והנוירו-טרנסמיטורים המעורבים בוויסות הכאב. נמצא כי חולי פיברומיאלגיה מגיבים באופן מוגבר לגירויים פיזיים ורגשיים, וכן לשינויים במזג האוויר, הפרעות שינה, פעילות פיזית מוגברת, או אירועים רגשיים משמעותיים, עלולים לגרום להתקף כאב. 

מה משך ההתקפים ועד כמה הם שכיחים?

משך ההתקפים של פיברומיאלגיה משתנה מאדם לאדם, החל מהתלקחויות קצרות של מספר שעות ועד להחמרות משמעותיות הנמשכות ימים או אפילו שבועות. שכיחות ההתקפים משתנה אף היא, כאשר חלק מהחולים מדווחים על החמרות תקופתיות, בעוד אחרים חווים כאב כרוני יום-יומי עם החמרות תכופות יותר. נמצא שכ-70% מהחולים חווים לפחות החמרה משמעותית אחת בחודש, כאשר גורמים כמו עונות מעבר, שינויי מזג אוויר קיצוניים, ותקופות של לחץ מוגבר נמצאו כמגבירים את הסיכוי להתקפים. חשוב להדגיש שיש שונות רבה בין חולים, וחלק מהם מצליחים לזהות דפוסים אישיים של התלקחויות, מה שמסייע בניהול המחלה ובהיערכות מראש לתקופות בהן צפויה החמרה.

אבחון 

אבחון פיברומיאלגיה הוא אתגר רפואי, שכן אין בדיקת מעבדה או הדמיה ספציפית המאשרת את קיום המחלה. האבחון מבוסס על תסמינים קליניים ועל שלילת מחלות אחרות שיכולות להסביר את התסמינים. בשנת 2016, האיגוד הראומטולוגי האמריקאי עדכן את הקריטריונים לאבחון פיברומיאלגיה, המתבססים על מדד כאב נרחב (WPI) ומדד חומרת התסמינים (SS), ללא צורך בבדיקה פיזית של "נקודות רגישות" כפי שהיה נהוג בעבר. אבחון מדויק ומוקדם הוא הכרחי, שכן הוא מאפשר התחלת טיפול מתאים, מונע בדיקות מיותרות, ומסייע לחולה להבין את מצבו ולפתח שיטות התמודדות יעילות.

קריטריונים רפואיים לאבחון

הקריטריונים העדכניים לאבחון פיברומיאלגיה, שפותחו על ידי האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה (ACR), מתבססים על שלושה מרכיבים עיקריים. ראשית, מדד הכאב הנרחב (WPI) המודד את מספר האזורים בגוף שבהם המטופל חווה כאב (מתוך 19 אזורים מוגדרים), כאשר ציון של 7 ומעלה נחשב משמעותי. שנית, מדד חומרת התסמינים (SS) המעריך את חומרת העייפות, בעיות השינה, סימפטומים קוגניטיביים ומידת התסמינים הסומטיים הכלליים, בסולם של 0-12. שלישית, על התסמינים להימשך לפחות שלושה חודשים ברציפות, וחשוב שלא תהיה מחלה אחרת המסבירה את הכאב והתסמינים הנלווים.

בדיקות ואבחנה מבדלת

בתהליך האבחון של פיברומיאלגיה, הרופא יבצע מספר בדיקות דם בסיסיות כדי לשלול מצבים רפואיים אחרים שעשויים להציג תסמינים דומים, כמו בדיקות תפקודי בלוטת התריס, ספירת דם, שקיעת דם, חומצה פולית וB12-, תפקודי כליה וכבד וכן רמת חלבונים בדם . לעיתים צוות מרפאת כאב משלים את הערכה באמצעות שאלונים ייעודיים להערכת חומרת הכאב, רמת התפקוד והשפעת התסמינים על איכות החיים, כחלק מהגישה הרב-תחומית לאבחון וטיפול. חשוב לציין כי האבחנה המבדלת כוללת מחלות ראומטיות כמו דלקת מפרקים שגרונית וזאבת, מחלות אנדוקריניות כמו תת-פעילות של בלוטת התריס, תסמונות כאב אחרות כמו דלקת שרירים שונות, ומצבים נוירולוגיים כמו טרשת נפוצה, ויש להביא בחשבון שפיברומיאלגיה יכולה להופיע במקביל למחלות אלו.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה לרופא? 

סימני האזהרה המחייבים פנייה מיידית לרופא כוללים כאבים חדשים, עזים או לא מוסברים המתפשטים לאזורים רבים בגוף ואינם מגיבים לתרופות נוגדות כאב בסיסיות. עייפות קיצונית שאינה משתפרת לאחר מנוחה, בייחוד אם היא מלווה בירידה משמעותית בתפקוד היום-יומי, צריכה גם היא להדליק נורה אדומה. הפרעות שינה הנמשכות זמן רב, בעיקר אם מלוות בכאבים המתגברים בלילה, מחייבות התייחסות רפואית, כמו גם שינויים קוגניטיביים כמו בעיות זיכרון או ריכוז המתפתחות במהירות. חשוב מאוד לפנות למחלקת ראומטולוגית ילדים כאשר מדובר בילדים או מתבגרים המציגים תסמינים של כאב נרחב וכרוני, שכן אבחון וטיפול מוקדמים בגיל צעיר עשויים למנוע החמרה והשפעה ארוכת טווח על ההתפתחות והתפקוד.

דרכי טיפול 

הטיפול בפיברומיאלגיה מחייב גישה כוללת, המשלבת טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים, המותאמים אישית לכל מטופל תוך התייחסות למאפייני התסמינים ולהשפעתם על חייו. 

טיפולים תרופתיים

הטיפול התרופתי בפיברומיאלגיה מתמקד בהקלה על הכאב ובשיפור איכות השינה, שני גורמים המשפיעים באופן מהותי על מהלך המחלה. תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון מסוג SNRI (כמו דולוקסטין) ו-TCA (כמו אמיטריפטילין) נמצאו יעילות בהפחתת כאב ובשיפור השינה, גם במינונים נמוכים יותר מאלו המשמשים לטיפול בדיכאון. תרופות נוגדות אפילפסיה כמו פרגבלין וגבפנטין משמשות גם הן לטיפול בכאב נוירופתי האופייני לפיברומיאלגיה, על ידי הפחתת רגישות יתר של מערכת העצבים. 

טיפולים לא תרופתיים

טיפולים לא תרופתיים ממלאים תפקיד מרכזי בניהול פיברומיאלגיה ומומלצים לכל החולים, בין אם הם מקבלים טיפול תרופתי ובין אם לאו. פעילות גופנית אירובית מתונה וסדירה, כמו הליכה, שחייה או יוגה, נמצאה יעילה בהפחתת כאב ועייפות ובשיפור מצב הרוח. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מסייע בפיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם כאב כרוני ובשינוי דפוסי חשיבה שליליים המחמירים את תחושת הכאב, וגם טיפולים משלימים כמו דיקור, עיסוי רפואי וטכניקות הרפיה כגון מדיטציה ותרגילי נשימה, מספקים הקלה לחלק מהחולים. אסטרטגיות לניהול עומס, שיפור היגיינת השינה והנחיה תזונתית יכולות לתרום רבות לשיפור איכות החיים, בייחוד כאשר הן משולבות בטיפולים אחרים כחלק מגישה כוללנית.

האם עלולים להיות סיבוכים? 

אף שפיברומיאלגיה עצמה אינה מחלה מתקדמת או מסכנת חיים, היא עלולה להוביל למספר סיבוכים משמעותיים אם אינה מטופלת כראוי. הכאב הכרוני והעייפות המתמשכת עלולים להוביל לירידה בפעילות גופנית, מה שעלול לגרום לחולשת שרירים, ירידה בכושר הגופני והגברת הסיכון למחלות כרוניות אחרות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב. מצבים נפשיים כמו דיכאון וחרדה שכיחים אצל חולי פיברומיאלגיה, עם שיעורי תחלואה של עד 30-50%, ויכולים להחמיר את תחושת הכאב ולהקשות על ההתמודדות עם המחלה. פיברומיאלגיה לא מטופלת עלולה להוביל גם לקשיים חברתיים ותעסוקתיים משמעותיים, עם שיעורי אבטלה ונכות גבוהים יותר, בעיות זוגיות ומשפחתיות, ובידוד חברתי שמחמיר עוד יותר את המצב הנפשי ואת הסימפטומים.

פרוגנוזה – האם ניתן להחלים מפיברומיאלגיה? 

פיברומיאלגיה נחשבת למצב כרוני שלרוב נמשך לאורך שנים, אך הפרוגנוזה משתנה מאדם לאדם ותלויה במספר גורמים. נמצא כי בין 30-20% מהחולים מדווחים על שיפור משמעותי לאורך זמן, בייחוד כאשר מתחילים טיפול מוקדם ומקיף המשלב אסטרטגיות תרופתיות ולא תרופתיות. רוב החולים (70-60%) חווים מהלך של עליות ומורדות, עם תקופות של החמרה ותקופות של הקלה יחסית, ומצליחים לנהל חיים יצרניים ומספקים עם הטיפול המתאים. אחוז קטן (20-10%) חווה החמרה הדרגתית וקושי בניהול התסמינים לאורך זמן, בייחוד ללא טיפול מתאים או עם מחלות נלוות. חשוב להדגיש שאין קשר בין פיברומיאלגיה לתמותה מוגברת או לנזק פיזי בלתי הפיך לשרירים או למפרקים, ורבים מהחולים מצליחים להשיג איזון ואיכות חיים טובה באמצעות ניהול נכון של המחלה.

שאלות נפוצות

1.    איך מבדילים בין פיברומיאלגיה לבין מחלות אחרות? האבחנה המבדלת בין פיברומיאלגיה למחלות אחרות מתבססת על מספר מאפיינים ייחודיים, כמו כאב נרחב ומפושט שאינו מוגבל לאזור אחד, ועל היעדר ממצאים פתולוגיים בבדיקות מעבדה והדמיה. בניגוד למחלות דלקתיות כמו דלקת מפרקים שגרונית, בפיברומיאלגיה אין סימני דלקת במפרקים, אין נפיחות או אודם, ובדיקות דם לסמני דלקת כמו CRP ו-ESR תקינות.
2.    מהי השכיחות של פיברומיאלגיה? פיברומיאלגיה היא תסמונת שכיחה יחסית, המשפיעה על כ-2-4% מהאוכלוסייה הכללית, בשכיחות גבוהה יותר בקרב נשים (80-90% מהמאובחנים). אף שהמחלה עלולה להופיע בכל גיל, השכיחות הגבוהה ביותר היא בגילאי 30-50, עם עלייה מסוימת בשכיחות עם הגיל.
3.    מהן דרכי הטיפול היעילות ביותר? דרכי הטיפול היעילות ביותר בפיברומיאלגיה הן אלו המשלבות גישה רב-תחומית המותאמת אישית לצרכי המטופל, בדגש על פעילות גופנית מתונה וסדירה שנחשבת לאחת ההתערבויות היעילות ביותר. שילוב של טיפול תרופתי מכוון (כמו נוגדי דיכאון מסוג SNRI או נוגדי אפילפסיה) וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טכניקות הרפיה ושינויים באורח החיים מספק לרוב את התוצאות הטובות ביותר.
4.    האם טיפולים פסיכולוגיים יכולים לעזור? טיפולים פסיכולוגיים, ובעיקר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), נמצאו יעילים מאוד בטיפול בפיברומיאלגיה ומהווים חלק מרכזי מהטיפול המומלץ. CBT מסייע למטופלים לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים המחמירים את תחושת הכאב, ללמוד אסטרטגיות התמודדות יעילות, ולפתח מיומנויות ניהול סטרס שמפחיתות את תדירות וחומרת ההתקפים.
5.    האם יש מזון מסוים שיכול להקל על התסמינים? אין תזונה ספציפית שהוכחה מדעית כמרפאת פיברומיאלגיה, אך רבים מהחולים מדווחים על הקלה בתסמינים כאשר הם מאמצים תזונה נוגדת דלקת עשירה באומגה 3, ירקות, פירות וחלבון איכותי, ומפחיתים צריכת סוכר, גלוטן ומזון מעובד. 

סיכום

פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרוני מורכבת המשפיעה על מיליוני אנשים בעולם ודורשת גישה טיפולית כוללנית ומותאמת אישית. למרות האתגרים באבחון ובטיפול, ישנן כיום אפשרויות רבות להקל על התסמינים ולשפר את איכות החיים של הסובלים מהתסמונת. אם אתם או היקרים לכם סובלים מכאבים כרוניים נרחבים, עייפות, הפרעות שינה או סימפטומים אחרים המוזכרים כאן, למעלה, אל תהססו לפנות אלינו לייעוץ רפואי. צוות הראומטולוגים  ומרפאת הכאב של המרכז הרפואי שערי צדק, הכולל מומחים מתחומים שונים, עומד לרשותכם להערכה מקיפה, לאבחון מדויק ולבניית תוכנית טיפולית מותאמת אישית שתסייע לכם להשיג שליטה טובה יותר במחלה ולשפר את איכות חייכם.