שאלות נפוצות

בעבודה שהתבצעה בארץ על ידי פרופ' מיכאל דן (שנת 2003), מתוך כ-208 נשים שפנו למרפאות גינקולוגיות עם תלונות על הפרשות, גרד, כאבים או עקצוץ, רק 35% סבלו מפטרת. כך שרוב הסיבות לגרד בעריה (vulva) ובלדן (vagina) הן על רקע סיבות אחרות כדוגמת מחלות עור, רגישות לאלרגנים, מחלות זיהומיות אחרות, חוסר באסטרוגן ועוד (ראה אבחנה מבדלת לתלונות אלה בקישור דרך דפי מידע למטופלת).

בכ-50%-70% מהמקרים, ניתן לזהות את הפטרייה ע"י הסתכלות במשטח נרתיקי באמצעות מיקרוסקופ. אם קיים חשד לזיהום פטרייתי ללא יכולת לדגום את הפטרייה במיקרוסקופ יש לשלוח תרבית נרתיקית ולהמתין כ-48 שעות לתשובה ראשונית. ישנן ערכות לאבחון פטרת המתבססות על שיטות מולקולריות אך יעילותן לא הוכחה כטובה יותר מתרבית.

ברוב המקרים (80%-90%) הפטרייה שגורמת לזיהום הנרתיקי היא קנדידה אלביקנס (Candida Albicans). פטריות אחרות שיכולות לגרום לזיהום נרתיקי שייכות אף הן למשפחה זו וכוללות: גלברטה (Candida Glabrata), פרפסילוזיס (Candida Parapsilosis) וטרופיקליס (Candida Tropicalis). בהתאם לסוג הפטרייה נקבע סוג הטיפול.

למעט מקרים חריגים, הטיפול הוא בעיקר להקל על התסמינים. נשים ללא תלונות, "נשאיות", אינן דורשות טיפול. לא מקובל לטפל בבן זוג משום שפטרת נרתיקית אינה נחשבת למחלת מין. הימצאותה בילדות, במתבגרות ובנשים שאינן פעילות מינית מלמדת שעיקר ההדבקה אינה ביחסי אישות. טיפול בבן הזוג לא יעיל.

קרוב לוודאי שמקור הפטרייה הוא במערכת העיכול והמעבר לנרתיק נעשה באמצעות מעבר ישיר מאזור פי הטבעת. תיתכן גם הדבקה נרתיקית בעקבות מגע ישיר עם אברי גוף אחרים בהם נמצאת הפטרייה. ישנן נשים המדווחות על נטייה לפתח זיהום בעקבות טיפול אנטיביוטי, חשיפה לאסטרוגן (ההורמון הנשי), דיאטה עשירה בסוכרים ולאחר יחסי אישות. יחד עם זאת יותר ממחצית הנשים שתסבולנה מאירועים חוזרים של פטרת נרתיקית אינן מזהות את הגורם שמקדים את ההתקף.

מסיבות שאינן ידועות, ישנם מצבים בהם יש שינוי בהרכב חיידקי הנרתיק ואת מקומם של הלקטובצילים תופסים חיידקים שאינם יוצרי חומצה, כדוגמת חיידקים אנאירוביים. חיידקים אלה יוצרים תרכובות של אמינים המאופיינים בריח בלתי נעים. לשינוי זה בהרכב החיידקי של הנרתיק, המלווה בהפרשה ובריח בלתי נעים, קוראים וגינוזיס חיידקי. חשוב לציין כי אין כאבים נלווים במצב זה.

ישנו סיכוי גבוה יותר להידבק במחלות מין כדוגמת HIV, זיבה, כלמידיה והרפס, וכן סיכון מוגבר לזיהום תוך רחמי בעת ביצוע פעולות גינקולוגיות דוגמת גרידה, היסטרוסקופיה, כריתת רחם והחדרת התקן תוך רחמי. בנשים בהיריון עם וגינוזיס חיידקי ישנם דיווחים גבוהים יותר של הפלות ולידות מוקדמות.

הטיפול מכוון לאוכלוסיית החיידקים האנאירובית. שתי הקבוצות האנטיביוטיות המטרונידזול (פלג'יל) והקלינדמיצין (דלצין) יעילות במידה דומה. הטיפול יכול להיות סיסטמי (פומי) או מקומי לנרתיק.

כאמור מקור הריח אינו חייב להיות מהנרתיק, הוא יכול להיות מהפרשה שמקורה ברחם או צוואר הרחם, הוא יכול להיות ממקור מפשעתי (בעיקר אצל נשים עם עודף משקל שמקור הריח הוא בקפלי העור). בנשים עם אי שליטה על סוגרים או דליפת שתן מקור הריח הבלתי נעים יכול לנבוע משימוש ביתר בפדים בהם נספגות ההפרשות. כך, שרק בדיקה נרתיקית מלאה תקדם את אבחנת מקור ההפרשה.

אלו תלונות אופייניות לחוסר באסטרוגן. חוסר זה מוביל לאטרופיה נרתיקית (התנוונות של קירות הנרתיק). הטיפול המועדף הינו החדרת אסטרוגן לנרתיק, בקרם או בכדור נרתיקי. התגובה לטיפול מהירה ותוך כחודש ניתן להגיע להחלמה מלאה. בתחילה יש להקפיד על החדרת האסטרוגן יום-יום בהמשך ניתן להוריד מינון לטיפול תמיכתי בין פעם לשלוש פעמים בשבוע.

הטיפול מאוד יעיל ותוך 4-6 שבועות ניתן להגיע לשיפור קליני משמעותי והקלה ניכרת בתלונות.