סרטן השד הוא המחלה הממארת השכיחה ביותר בנשים. כ-11% מהנשים לוקות בה במהלך חייהן. סיכויי הריפוי של המחלה, כאשר היא מתגלה בשלביה הראשונים, יכולים להגיע ל 90% ויותר. כאן נכנסת לתמונה חשיבות האבחון המוקדם. חשוב להדגיש: לרוב החולות אין גורמי סיכון למחלה ולכן מעקב מסודר חשוב לכל אישה. עם זאת, חשוב גם להכיר את גורמי הסיכון השונים.
רקע משפחתי
גורם הסיכון העיקרי לסרטן שד הוא סיפור משפחתי של המחלה. אם אמך, אחותך או בתך לקו בסרטן שד - את נחשבת כשייכת לקבוצת הסיכון. לגיל שבו אובחנה המחלה אצל קרובתך יש חשיבות רבה בהערכת הסיכון.
כך, למשל, אם אמך חלתה בסרטן שד בגיל 70 - תוספת הסיכון שלך כמעט זניחה ועומדת על כ-1%. במצב זה אמנם מומלץ להיות במעקב הדוק מהרגיל אך רמת תוספת הסיכון אינה צריכה לגרום לחששות מיוחדים.
מנגד, אם קרובה מדרגה ראשונה לקתה בסרטן שד בגיל צעיר, אם אובחן גידול דו-צדדי, או אם היא חוותה גידולים חוזרים - הרי שדרגת הסיכון שלך גבוהה יותר, ומומלץ לך להיות במעקב רפואי קפדני לעתים מזומנות. ומה באשר לקרובות מדרגה שנייה, כמו סבתא או דודה? אם מדובר בקרובה אחת שלקתה בסרטן - הרי שאינך שייכת לקבוצת הסיכון. אולם כאשר מדובר ב-2 קרובות ומעלה, הרי שאת שייכת לקבוצת סיכון. אם קשה לצוות מרפאת השד בה את במעקב לקבוע אם את בסיכון מוגבר לחלות או לכמת את דרגת הסיכון בו את נמצאת, הוא יוכל להפנותך ליעוץ במרפאה גנטית לצורך כך.
מוטציות ה-BRCA
ל*3% מהנשים באוכלוסייה (בישראל מדובר בעיקר בנשים ממוצא אשכנזי ועירקי) יש מוטציה בגן ה-BRCA החושפת אותן לסיכון להתפתחות סרטן השד בגיל צעיר.
הסיכון להופעת המחלה אצל נשאית של המוטציה מגיע לכ-5%. בנוסף חשופות הנשאיות לסיכון מוגבר של 30%-50% לחלות בסרטן השחלות.
בדיקה לנשאות (המבוצעת בדגימת דם) נעשית בדרך כלל בנשים שחלו בסרטן השד או השחלה, בקרובות של נשאיות של המוטציות ובנשים ממשפחות בהן שכיחות גבוהה של גידולי שד או שחלה. היתרונות בידיעה על הימצאותה של מוטציה כוללים אפשרויות למעקב הדוק מהרגיל ובאמצעים מתקדמים כבדיקת שד בתהודה מגנטית במימון קופת החולים. בנוסף קיימות אפשרויות יעילות למניעה, תרופתיות ואחרות.
טיפול הורמונלי חלופי בגיל המעבר
טיפול הורמונלי חלופי, הניתן במשך 5 שנים ויותר לנשים אחר הפסקת המחזור החודשי, מגדיל את הסיכון ללקות בסרטן שד בכ-50%.
מדובר בטיפול שמטרתו להפחית את התופעות הגופניות הכרוכות בהפסקת המחזור. ההחלטה על מתן הטיפול מתבססת על חומרת תופעות גיל המעבר ועל המאזן בין מידת השיפור הצפויה באיכות החיים למול הסיכונים הכרוכים בטיפול.
למרות שהנטייה היא לנסות ולהימנע מטיפול הורמונלי חלופי בנשים להן סיכון מוגבר לסרטן השד מלכתחילה, נראה לפי מחקרים עדכניים ששימוש במינונים נמוכים של תרופות יכול להיות יעיל גם ללא העלאת הסיכון לפיתוח סרטן שד. עדיין, כשניתן טיפול, השאיפה היא להגבילו בזמן, ולקיים מעקב צמוד יותר לגילוי מוקדם של סרטן השד, כמו למשל ביצוע ממוגרפיה מדי שנה.
מחזור חודשי ממושך
כשהמחזור החודשי נמשך שנים רבות יותר (גיל תחילת מחזור מוקדם וגיל סיום מחזור מאוחר) ומגיע באופן סדיר ובלי הפרעות (היעדר הריונות / הנקה / מיעוט הריונות / גיל מאוחר בהריון ראשון), הסיכון לחלות בסרטן השד גבוה מעט יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. תוספת הסיכון אינה גדולה והריונות מרובים ובגיל צעיר אינם ערובה נגד המחלה.
אלכוהול ושומנים
משקל עודף, תזונה עתירת שומן ושתיית אלכוהול הם שלושה גורמים מוכרים שמעלים את הסיכון ללקות בסרטן השד כמו גם בסוגי סרטן נוספים.
שינויים ברקמת השד
לעתים רחוקות, למרות שבדיקת ביופסיה (דגימת רקמה) שללה גידול, ניתן לזהות בה גורמי סיכון להתפתחות המחלה בעתיד.
אם בטופס הביופסיה שלך נאמר כי זוהה מצב של "נאופלזיה לובולרית ממוקמת" (Lobular Neoplasia in Situ) או "היפרפלזיה דוקטלית לא טיפוסית" (Atypical Ductal Hyperplasia) - הרי שאת בקבוצת סיכון להתפתחות סרטן השד בעתיד, ועלייך להקפיד על מעקב שגרתי מתאים.
גורמי סיכון בספק
גלולות נגד הריון, טיפולי הפריה, וגורמי סיכון אפשריים נוספים.
מחקרים רבים עוסקים בגלולות למניעת הריון וטיפולי פוריות כגורמי סיכון לסרטן השד, חלקם מראה תוספת סיכון וחלקם שולל זאת. כיום אין עדות חותכת לתוספת סיכון ברמה שצריכה לגרום להימנעות מגלולות. מחקרים אחרים מנסים כל העת לזהות גורמי סיכון נוספים לתחלואה בסרטן השד. לרבים מגורמי הסיכון שנמצאו יש משקל משני בלבד, וזאת מסיבות שונות. לפעמים למשל מזוהה תוספת סיכון מובהקת סטטיסטית אך כזו שהיא זניחה מבחינה מספרית, או שמדובר בגורם סיכון כללי שרצוי לטפל בו בגלל מכלול של מסיבות אחרות.