חבלה לעצמות הפנים יכולה להוביל לפגיעה תפקודית ואסתטית.
עצמות הפנים כוללות ארובות העיניים שמקיפות ומהוות תושבת לגלגלי העיניים, עצמות הלחיים (קומפלקס זיגומתי), מפרקי הלסת התחתונה, עצם האף, עצם המצח ועצמות הלסתות העליונה והתחתונה. החבלה באזור הפנים יכולה גם להוביל לפגיעה בשיניים וברכסים שבתוכם מוחזקות השיניים בשתי הלסתות.
פגיעה בפנים יכולה גם להוביל לפגיעה ופגם בהמשכיות עור הפנים, פגיעה במתאר ונפח השפתיים ופגיע בחניכיים, לשון ורקמות רכות בחלל הפה.
החבלה יכולה להוביל לפגיעה תפקודית בחוש הראיה, תחושה, תנועה ומימיקה של שרירי הפנים, פגיעה בחוש הריח, ופגיעה בתפקוד הלעיסה והדיבור. חבלה בלסת התחתונה המובילה לשבר עם תזוזה משמעותית או דימום קשה מחלל הפה, האף או הלוע יכולים להוביל לחסימת דרכי האוויר וקושי בנשימה שיחייב הרדמת הפצוע והנשמתו. בנוסף, אין להתעלם מההשלכות האסתטיות של הפגיעה בפנים, דבר שיכול להוביל גם לפגיעה בבטחון העצמי ולהשלכות פסיכולוגיות.
אבחון שברים ופגיעה ברקמות רכות ומבנים אנטומים בפנים, נעשה לרוב בחדר מיון או חדר הלם (טראומה). האבחנה נעשית ע״י שילוב של בדיקה קלינית ואמצעי עזר ודימות שכוללים צילומי רנטגן ו/או סיטי.
לאחר האבחון יש להחליט על מועד ההתערבות הכירורגית (מיידית או מאוחרת) וסוג הטיפול (רדוקציה פתוחה או סגורה של השברים, סגירה ראשונית, מתלים מקומיים או מרוחקים לשחזור פגמים ברקמה הרכה....וכו.).
לעיתים לא קרובות שחבלה בפנים מחייבת העברה מהירה לחדר ניתוח לצורך ייצוב המטופל ופחות לצורך קיבוע והחזרה של שברים.
שבר בלסתות יוביל ספציפית לשינויים בסגר (מגע בין השיניים העליונות והתחתונות) שיורגש סובייקטיבית ע״י המטופל גם אם התזוזה של השבר מינימלית.
שברים בארובות העיניים יכולים להוביל לכליאה של שרירי גלגל העין בקו השבר ובכך להגבלה בתנועת הגלגל ולכך יש השלכות גם על חדות הראיה ולראיה כפולה. תיקון השברים מטרתו תיקון הפגיעה התפקודית אך מאחר ולשבר מסוג זה יש השלכות אסתטיות ויצירת ארובות לא סמטריות ובלט או שקיעה של גלגל העין, להתערבות הכירורגית במצב זה יש גם מטרות אסתטיות.
שברים בעצמות הלחיים (קומפלקס זיגומה) יכולה להוביל לפגיעה תפקודית הכוללת הגבלה בפתיחת הפה בשל שקיעה של העצם השבורה ולחץ על מפרק הלסת הסמוך לעצם זו. כמו כן יש לשבר זה השלכות אסתטיות שיכולות להוביל לאסמטריה בפנים.
שבירה בעצמות הלחיים ובלסת העליונה יכולה לערב לעיתים גם את הסינוס המקסילרי ולהוביל לסיבוך מאחר של סינוסיטיס (דלקת בסינוס).
פגיעה בעצם המצח יכולה להוביל לשקיעה של האזור ולפגם אסתטי. לעיתים יש לשבר גם השלכות על תפקוד הסינוס הפרונטלי שהקיר הקדמי והאחורי של המצח מהווים את גבולות הסינוס הקדמיים והאחוריים. כמו כן שבר מסוג זה יכול להוביל לדלף CSF (נוזל מהמוח) שמחייב כיסוי אנטביוטי ומעקב למניעת התפתחות זיהום בקרום המוח.
הטיפול בשברים בעצמות הפנים יכול להיות ע״י רדוקציה פתוחה, כלומר, חשיפת השברים, החזרת הסגמנטים של העצמות שזזו למקום וקיבועם במקום ע״י פלטות וברגים שנשארים לרוב לכל החיים ללא צורך בהוצאתם. במקרים אחרים ניתן לטפל שמרנית ע״י רדוקציה סגורה הכוללת קיבוע בין לסתי ע״פ הסגר היציב ביותר של המטופל. הקיבוע נעשה ע״י קשתות המהודקות לשיניים וחוטי מתכת המקבעות את שתי הלסתות אחת לשנייה (מלתעות). הקיבוע נמשך בין שבועיים ל- שישה שבועות בהתאם לסוג השבר, מיקומו וגיל החולה.
לאחר תיקון של שברים בעצמות הפנים יש צורך במעקב קצר טווח אך בשברים של מפרק הלסת, במיוחד בגילאים צעירים שבהם הלסת עדיין מתפתחת, המעקב צריך להיות ארוך טווח ועד סיום הגדילה כדי לאבחן צמיחה אסמטרית של הלסת התחתונה בעקבות הפגיעה במרכז הגדילה. או הגבלה קשה בטווח התנועה בעקבות חיבור גדם השבר לבסיס הגולגולת בעקבות אי הקפדה על פזיותרפיה עצמאית לאחר שברים מסוג זה. אבחון מוקדם של סיבוכים אלו יכול למנוע ניתוח גדול בעתיד לתיקון עיוות בעצמות הפנים.
פגיעה בשיניים יכולה להיות בדרגות חומרה שונות, החל משבר בכותרת השן בעומקים שונים, שבר בשורשי השיניים, שבר בעצם המאחזת את השיניים ברכס השיניים, ועד ליציאה של השן מהמכתשית שלה באופן מלא או חלקי.
במצבים של שינוי במיקום השיניים בעקבות החבלה או יציאה מוחלטת מהמכתשית, הדבר יוביל לשינוי בסגר והפרעה בלהגיע לסגירה ומגע טוב בין השיניים העליונות לתחתונות. מצב זה מחייב החזרת השיניים למקומן במכתשיות וקיבוען בשיטות שונות בהתאם לסוג החבלה. טיפול זה הוא ראשוני ומחייב המשך טיפול ומעקב אצל רופא השיניים המטפל בקהילה.
שיניים שיצאו לגמרי מהמכתשית יש לשמור בחלב עד להגעה למיון לצורך החזרתן למקום. שמירה במדיום לא תקין (מים, או כל נוזל אחר שהוא לא חלב) וגם שמירה מחוץ למכתשית לתקופה ממושכת ולא בתנאים המתאימים יכולה להוביל לכשלון הטיפול וצורך בעקירת השן שנחבלה בעתיד הקרוב אחרי הטראומה.
שיני חלב לרוב לא מחזירים והטיפול בהם מתחייב רק כאשר החבלה הובילה להפרעה סגרית שמובילה לבעיה וקושי תפקודי בלעיסה.
חתכים בלשון מחייבים טיפול כאשר החתך מדמם והדימום לא מפסיק בהפעלת לחץ מקומי על האזור המדמם או כאשר החתך בלשון עובר את הגבול הקדמי או הצידי של הלשון וגורם להתרחקות שולי החתך ולפיצול הלשון. עומק החתך לא קובע את הצורך בתפירה כל עוד החתך לא עבר את גבול הלשון הקדמי או הצידי ולא גרם לפיצולה.
מהלך בתר ניתוחי בחבלות בפנים מחייב כיסוי אנטביוטי, נטילת נוגדי כאב בהתאם לצורך (ראה פרוטוקול טיפול בכאב בלשונית מידע חיוני למטופל), כלכלה רכה והקפדה על היגיינה אורלית כדי להימנע מזיהומים.