השמנת יתר חולנית (Morbid obesity) מוגדרת על פי חישוב BMI - Body Mass Index שהוא היחס בין המשקל (ק"ג) לריבוע הגובה (מטרים) כאשר הטווח הנורמלי נע בין 18.5-25. השמנת יתר חולנית מוגדרת כ-BMI>40.
ההשמנה היא מגפה של העולם המערבי וישראל בכלל זה. קרוב ל-250,000 ישראלים סובלים ממחלה זו. מחלת ההשמנה מקצרת חיים וגורמת לתחלואה נלווית. התחלואה המסוכנת מכונה התסמונת המטבולית והיא כוללת סוכרת ויתר לחץ דם. השמנה ועלייה בכולסטרול מובילות להאצה של מחלת לב איסכמית.
ההשמנה גורמת בנוסף גם לתחלואה במערכות רבות בגוף, בין היתר דום נשימה והגבלה בתפקוד הנשימתי, כבד שומני ורפלוקס, ירידה בפוריות, אי ספיקה ורידית עם סיכון מוגבר לפתח קריש בוורידי הרגליים וכן עלייה בשכיחות של גידולים סרטניים מסוימים.
הטיפול בהשמנה באמצעות דיאטה או טיפול תרופתי מצליח באופן חלקי ולזמן קצר בלבד. הטיפול הניתוחי הוא הטיפול היחיד אשר הוכח כיעיל לאורך זמן (שנים) לטיפול בהשמנת יתר חולנית. הטיפול הניתוחי לא רק מאריך חיים אלא גם מוביל לשיפור בתחלואה הנלווית.
ההתוויות לניתוח
הטיפול הניתוחי בהשמנה נמצא בסל הבריאות ומאושר למי שה-BMI שלו גבוה מ-40 וכן למי שה-BMI שלו גבוה מ-35 אשר סובל מתחלואה נלווית. יש גם לקבל אישור מפסיכיאטר / פסיכולוג לגבי התאמה.
עבור ילדים ולבני נוער מתחת לגיל 18 ההנחיות חמורות יותר. על הילד/ה להגיע לבגרות מינית ולסיים את תהליך הצמיחה הטבעית. עוד נדרש הילד/ה, בנפרד וביחד עם משפחתו/ה, לעבור תהליך של טיפול פסיכולוגי בטרם תישקל האפשרות לטיפול ניתוחי.
שיטת הניתוח והסיכונים
כל הניתוחים ביחידה לטיפול ניתוחי בהשמנת יתר של המרכז הרפואי שערי צדק מבוצעים בהרדמה כללית בטכניקה לפרוסקופית.
בלפרוסקופיה מנפחים את הבטן בעזרת גז CO2 באופן שמרחיק את דופן הבטן מהאיברים בתוכו ולתוך המרווח הנ"ל מוחדרת מצלמת וידאו במעגל סגור ומכשירי הניתוח. ניפוח הבטן מבוצע בלחץ, דבר שגורם לתחושת כאב/אי נוחות בחגורת הכתפיים במשך 2-3 ימים שלאחר הניתוח.
הסיכון שבהרדמה כללית הוא אישי ותלוי במצבו הכללי של המנותח ובמחלות הרקע שלו. ההערכה המדויקת של הסיכון ההרדמתי תבוצע במפגש עם הרופא המרדים בקבלתך לבית החולים בטרום ניתוח.
קיים סיכון מוגבר להיווצרות קריש דם בוורידים העמוקים של הרגליים אצל כל אדם הסובל מהשמנה. התופעה עלולה להוביל במקרים מסוימים לתסחיף ריאתי. אנו נוהגים באופן שגרתי לבצע מספר פעולות שמטרתן להקטין הסיכון לפתח קריש דם והן:
• הזרקה של חומר מדלל דם תת-עורי
• שימוש בגרביים אלסטיות
• ניוד המטופל כבר בערב לאחר הניתוח ע"י הורדה לכיסא.
אם התפתח קריש דם ברגליים - אין זה אומר בהכרח שהמטופל יחווה גם תסחיף ריאתי אלא שיהיה צורך בטיפול תרופתי, תחילה בזריקות ובהמשך בתרופות מדללות דם במשך 6 חודשים.