מרכז לאורולוגיה שחזורית ותפקודית

גברים נוטים יותר לסבול מחלת או פציעות בשופכה בגלל השופכה הארוכה שלהם. מסיבה זו, היצרויות נפוצות יותר אצל גברים. הן נדירות אצל נשים ותינוקות.

היצרות (צמצום של חלל השופכה) יכולה לקרות בכל חלק של השופכה מן השלפוחית ​​עד קצה הפין. היצרות כזו מגבילה או מאיטה את זרימת השתן החוצה ולעתים עד כדי עצירה או חסימה מוחלטת. כמה סיבות נפוצות להיצרות הן:

• טראומה או חבלה לשופכה.
• זיהום כגון מחלת מין או סיבה דלקתית אחרת.
• נזק שנגרם תוך ניתוח או פעולה מכשירנית אחרת דרך השופכה כולל הכנסת צנתר (קטטר).
• מצבים הגורמים לנפיחות או בצקת ברקמת השופכה.

דוגמאות למצבים המביאים להתפתחות היצרות בשופכה הקדמית בגברים הן פגיעה מנפילה וחבלה לכיס האשכים או הפריניום, ניתוח ערמונית, ניתוח לריסוק או הרחקת אבן בדרכי השתן, צנתור או ניתוחים אחרים בדרכי השתן. אם זאת ברוב המקרים לא ניתן לייחס את ההיצרות לטראומה או מצב ספציפי.

פגיעות בשופכה האחורית הן פגיעות מיוחדות הנגרמות בדרך כלל על ידי טראומה קשה עם שברים בעצמות האגן. במקרים אילו השופכה האחורית נפגעת או אף נתלשת, במקום שבו היא סמוכה ומחוברת לעצמות האגן שנשברו.

סיבות אחרות לחסימת השופכה האחורית הן הגדלה שפירה או ממאירה של הערמונית (פרוסטטה). למרות שמצבים אילו נפוצים הם אינם נחשבים ״היצרות בשופכה״.

כאשר קיימת היצרות בשופכה הדבר יכול לגרום להחלשות זרם השתן ולעתים אף לעצירה מוחלטת של זרימת השתן. חולה עם היצרות כזו עלול לחוש בקושי או כאב בהשתנה, בזרם מפוצל או מתיז, זרם חלש עד כדי טפטוף. לעתים יכולים להתפתח זיהומים או דימומים בשתן, נפיחות בפין וקשיים בשליטה בשתן.

משך הזמן עלולים להגרם גם נזקים לכיס השתן ולכליות עקב המאמץ והלחץ הנדרש להתרוקנות כנגד ההיצרות ועקב השתן הכלוא בכיס השתן.

מלבד סיפור המחלה האופייני וממצאים בבדיקה גופנית, הרופא עשוי להיעזר בבדיקות שונות כדי לאבחן היצרות שופכה:

• בדיקת זרימת השתן (אורופלומטריה) מבוצעת על ידי השתנה לתוך מכשיר ממוחשב הרושם תרשים מדויק של מהירות זרימת השתן לאורך ההשתנה.
• בדיקת אולטרה סאונד יכולה לשלול גורמים אחרים להפרעות במתן השתן כמו גם להעריך האם יש שתן שנותר כלוא בכיס השתן לאחר סיום ההשתנה עקב חסימה במוצא כיס השתן.
• בדיקת ציסטואורטרוסקופיה (נקראת גם ציסטוסקופיה) מבוצעת על ידי סיב אופטי דק המוחדר דרך פתח השופכה ומאפשר לבחון בראיה את חלל השופכה ושינויים בדופן השופכה
• צילומי רטנגן של השופכה (אורטרוגרפיה או ציסטואורטרוגרפיה) מבוצעים על ידי הזלפה של חומר ניגוד דרך פתח השופכה עד לכיס השתן ושיקוף או צילום רנטגן גם בזמן ההזלפה ובהמשך לאחר מילוי כיס השתן גם בזמן ההשתנה. בדיקה זו מאפשרת להעריך את המיקום והאורך של ההיצרות בשופכה כמו גם להעריך את מידת ההפרעה שהיא גורמת לזרימת השתן.

קיימות שתי גישות עיקריות לטיפול בהיצרות בשופכה. הגישה האחת היא ״שמרנית״ יותר וכוללת הרחבת או חיתוך אנדוסקופי של היצרות בשופכה לעתים תוך שימוש בבלון מצופה תרופה להרחבה (אופטילום) ולעתים אף תוך שימוש בתומכן (סטנט) לאחר ההרחבה.

הרחבה נועדה למתוח ואף לקרוע את רקמת הצלקת בדופן השופכה על מנת ליצור מעבר יותר רחב לשתן דרך השופכה. הרחבה יכולה להתבצע במכשירים שונים כגון קטטרים בגודל הולך ועולה בהדרגה או באמצעות בלון קטן שמנפחים בתוך ההיצרות ועל ידי כך מרחיבים אזור זה של השופכה. חיתוך אנדוסקופי מבוצע באמצעות ציסטוסקופ מיוחד המאפשר לראות את מקום ההיצרות ובעזרת להב או מקור אנרגיה כגון ליזר לחתוך את רקמת ההיצרות. שיטות אילו נועדו לחתוך דרך ההיצרות על מנת ליצור מעבר יותר רחב לשתן דרך השופכה. לעתים לאחר הרחבה או חיתוך עשוי הרופא להחליט להשאיר קטטר בשופכה לזמן מה. למרות ההבדל בין שיטות שמרניות אילו אין הבדל בסיכוי ההצלחה שלהן. נמצא כי הסיכוי שלהן לתת פתרון ארוך טווח לבעיית ההיצרות נע בין 30-50%. ביתר מהקרים ההיצרות תחזור עקב צמיחה חוזרת של רקמת צלקת במקום הטיפול אשר מביא שוב להיצרות חלל השופכה. היצרות אשר טופלה פעם באמצעים שמרניים כנ״ל וחזרה לעולם תחזור אם יבצעו הרחבה נוספת.

הרחבה בעזרת בלון אופטילום (Optilum):

הינה שיטה חדשנית להרחבת היצרות בשופכה. מדובר אמנם בהרחבת ההיצרות בעזרת בלון כפי שתואר בפסקה הקודמת אולם מדובר בטכנולוגיה חדשנית כאשר הבלון מצופה בתרופה paclitaxel. בעת ניפוח הבלון במקום ההיצרות התרופה מוחדרת לעומק הרקמה, ולתרופה זו יש אפקט של הפחתת התפתחות רקמת צלקת במקום. מחקרים קליניים עם מעקב בטווח הזמן הבינוני (עד 3 שנים) הראו ששימוש בבלון אופטילום, במקרים מתאימים, מנע חזרה של היצרות משמעותית ב-77% מהמקרים, שיפור ניכר על פני הרחבה מסורתית.

התקנת תומכן (stent):

לשופכה לאחר הרחבה היא שיטה נוספת אשר במצבים ספציפיים יכולה להפחית את הסיכוי להיצרות חוזרת לאחר טיפול שמרני.

הגישה השנייה לטיפול בהיצרות בשופכה, לעומת כל הגישות השמרניות יותר שנמנו בפסקאות הקודמות, היא ביצוע ניתוח לתיקון או שחזור השופכה (נקרא גם פלסטיקה של השופכה (urethroplasty). בניתוחים אילו מתקנים את השופכה הפגועה על ידי שיטות שונות בהן מרחיקים את חלק השופכה הפגוע ומחברים את מקטעי השופכה התקינים חזרה. במקרים בהם חלק השופכה הפגוע ארוך יותר, לא ניתן לקטועה את החלק הפגוע, ואז יש לתקן את השופכה הפגועה בעזרת תלאי או שתל של רקמה בריאה המובאת ממקום אחר. את השתלים משיגים בדרך כלל מרירית חלל הפה (מתוך הלחי) או במקרים אחרים תוך שימוש בעור. ניתוחים לשחזור השופכה, אף שהם מורכבים בהרבה מכל השיטות הקודמות שנמנו, ודורשים הכשרה ומיומנות כירורגית מתקדמים של הרופאים העוסקים בכך, מאפשרים להביא לשיפור מתמשך במצב ותפקוד המנותחים עד כדי ריפוי לאורך זמן ברוב המכריע של המקרים. משום כך ניתוחים לשחזור השופכה נחשבים, כאשר הם אפשריים, כעדיפים על פני ניסיונות חוזרים לטיפול שמרני פשוט יותר, אשר בהם סיכוי ההצלחה לאורך זמן קטנים בהרבה.

כאמור היצרות שופכה בנשים נדירה בהרבה מאשר בגברים ויכולה להיגרם כתוצע מפגיעה או חבלה, הכנסת קטטר או מכשיר רפואי אחר, טראומה בלידה, מצבים דלקתיים כרונים, ולעתים מסיבות שאינן ברורות. סיבה ספציפית נוספת להיווצרות היצרות בשופכה בנשים היא ניתוחים שגרתיים לטיפול באי שליטה בשתן (השתלת רשת או סרט) בהם הסרט המותקן הדוק מידי וחוסם מבחוץ את השופכה או שהוא סוטה ממקומו וחודר לתוך צינור השופכה. סיבות נוספות הדורשות ניתוחים לשחזור שופכה בנשים הן מחלות כמו ציסטה או סעיף של השופכה הפוגעות בדופן השופכה, ולכן ניתוחים לטיפול במצבים אילה, למרות שאין מדובר בהיצרות שופכה דומים מאוד לניתוחים לשחזור השופכה עקב היצרות.