דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

רקע כללי

קרע במניסקוס, פציעה נפוצה המשפיעה על מפרק הברך, יכול להשפיע מאוד על הניידות של האדם הסובל ממנו ועל תפקודה הכולל של הברך. המניסקוס הוא בולם זעזועים טבעי, אשר נמצא בין עצם הירך לעצם השוק, ונוסף לבלימה ממלא תפקיד חשוב בייצוב הברך ובחלוקת המשקל עליה. כאשר מבנה גמיש זה סובל מקרע, שבגילים הצעירים נגרם לרוב כתוצאה מחבלה סיבובית או ישירה, ובגילים המבוגרים יותר אף ללא אירוע טראומתי כלל, עשוי להוביל לכאב, לנפיחות ולהגבלת התנועה. בין באמצעות הליכים שמרניים ובין בהתערבות כירורגית, טיפול מיידי בקרע הכרחי לשיקום בריאות הברך ולמניעת סיבוכים אפשריים לטווח הארוך.

מהו קרע במיניסקוס?

המניסקוס, מבנה בצורת חצי סהר המורכב מסחוס, ממלא תפקיד מרכזי בביומכניקה של מפרק הברך, תורם לפיזור העומס, פועל כבולם זעזועים ומשפר את יציבות הברך הכוללת. בברך הממוקמת בין עצם הירך לעצם השוק יש שני מניסקים – הפנימי (המדיאלי) והחיצוני (הלטרלי). מיקומם מאפשר לחלק את העומס ואת הלחץ על פני הסחוס המפרקי, ולעזור לשמור על בריאות הברך. באופן הזה, המניסקוס פועל כחיץ מגן, המפחית את הסיכון לפגיעה בסחוס המפרקי ומונע תהליכי שחיקה בתוך המפרק.

קרע במניסקוס, אחת מפציעות הברך הנפוצות ביותר, כאמור, יכול להופיע בשל אירוע טראומטי כלשהו או בעקבות שחיקה, מה שמוביל לקשת של תסמינים וסיבוכים. את הקרע הזה אפשר לסווג בתוך טווח של סוגים שונים בהתאם למאפייניו: למשל אם הפציעה היא טראומטית או ניוונית, אם הפציעה היא חריפה או כרונית, באיזה מקום בדיוק נמצא הקרע המניסקוס, אם הוא רוחבי, אנכי, בצורת "מתלה" או בצורה אחרת ואם יש פציעות נלוות לקרע, למשל נזק לרצועות, פגיעה בסחוס או בעיות הקשורות לעצם.

למה קרע במיניסקוס קורה ולמי?

קרע במיניסקוס יכול להופיע מסיבות שונות ולהשפיע על אנשים בטווח רחב של גילאים. פציעות טראומטיות, הנראות לעיתים קרובות אצל ספורטאים או בקרב אנשים המעורבים בפעילויות הכוללות עצירות פתאומיות הוא נשיאת משקלים כבדים מאוד, יכולות להוביל לקרעים חדים במניסקוס. פציעות כאלו עשויות לנבוע מסיבוב הברך תוך כדי נשיאת משקל, ולגרום לקריעת המניסקוס. מצד שני, קרע במיניסקוס שהוא ניווני או כרוני יכול להתפתח בהדרגה לאורך זמן עקב שחיקה הקשורה להזדקנות, למתח חוזר או למצב בסיסי כלשהו, כמו דלקת מפרקים ניוונית. קרע כרוני שכיח יותר בקרב מבוגרים, כאשר המניסקוס נחלש והופך רגיש יותר לפציעה. הבנת הגורמים לקרע הכרחית להתאמת תוכנית טיפול ושיקום שתתרום להחלמה מוצלחת.

התסמינים האופייניים לקרע במיניסקוס

את הקרע במניסקוס מאפיינים תסמינים שונים המושפעים מהסיבה לקרע. במקרים של מעידה או פציעה סיבובית בברך, בייחוד במהלך פעילות ספורטיבית או פעילות יום-יומית שגרתית, יכולים להוביל בימים שלאחר הפציעה לתסמינים כמו נוקשות, נפיחות ותחושה של ברך "תפוסה" או נעולה. נוסף לאלה, קושי בתנועה מלאה בברך ותחושה שהברך "בורחת" גם הם תסמינים ידועים.

כשמדובר במצב מתמשך שהפך לכרוני, התסמינים יתבטאו באופן אחר. עשויה, בין היתר, להיות הידרדרות הדרגתית בתפקוד הברך, המלווה בכאב המפריע לפעילות היום-יומית השגרתית. כמדובר באנשים מבוגרים, נפיחות בברך ומגבלות בטווחי התנועה יהיו תסמינים בולטים.

אבחון קרע במיניסקוס שבברך

האבחון של הקרע במניסקוס, הנעשה לרוב במרפאות האורתופדיות, כרוך בהערכה מקיפה המביאה בחשבון את האירוע שקדם לקרע, את תלונותיו של האדם הפונה לאבחון, בדיקה גופנית יסודית ובדיקות הדמיה. הבדיקה הגופנית היא אחד השלבים היותר חשובים באבחון, במסגרתה נבדק מבנה הברך, בתוך שימוש בבדיקות ספציפיות שנועדו לזהות נזק פוטנציאלי למניסקוס. התסמינים המדווחים של המטופל והממצאים מהבדיקה הגופנית יכולים לסייע רבות באבחנה ובזיהוי הצורך בבדיקות נוספות לעיתים.

במקרים רבים, תידרש בדיקת הדמיה להערכה מדויקת של מבנים תוך מפרקיים בברך. בדיקת MRI ידועה בזכות הדיוק שלה בלכידת תמונות מפורטות של רקמות רכות, המספקות תצוגה מקיפה של המבנים הפנימיים של מפרק הברך. אבחנה מקיפה זו עוזרת להבין בצורה מעמיקה את היקף ואת מיקומו של הקרע במניסקוס, ומסייעת לגבש תוכנית טיפול העונה במדויק על צרכיו של המטופל הסובל מהקרע.

הטיפול בקרע במיניסקוס

לאחר שנמצא כי אכן יש קרע במיניסקוס, בכל מרכז רפואי המתמחה בכך אפשר לטפל בקרע באמצעות שיטות לא ניתוחיות כמו חבישה, קירור מקומי, תרופות, פיזיותרפיה ועוד. לחלופין, פרוצדורות כירורגיות, מוצעות אף הן במצבים מסוימים, והן כוללות שימוש במצלמה קטנה וכלים מיוחדים, כחלק מהליך זעיר פולשני. טכניקה זו מאפשרת בדיקה מקיפה של המפרק, אישור האבחנה והתערבות ממוקדת לטיפול בקרע המניסקוס.

על הניתוח

ההליך הכירורגי לטיפול בקרע במניסקוס מתבצע בדרך כלל באמצעות ארטרוסקופיה זעיר פולשנית. במהלך הניתוח, החלק הפגוע של המניסקוס מוסר או מתוקן באמצעות תפירה (אם התנאים מאפשרים). הבחירה בין הסרה לתיקון תלויה בגורמים כמו אספקת הדם לאזור הקרע, סוג וגודל הקרע. אפשרויות ההרדמה לניתוח זה כוללות הרדמה אזורית המושגת באמצעות הזרקה לעמוד השדרה או הרדמה כללית. משך הניתוח הוא בדרך כלל בין 10 עד 40 דקות, כשהניתוח מתבצע לרוב במסגרת אשפוז יום והפציינט משתחרר מבית החולים ביום הניתוח. מה שמבטיח הליך ממוקד ויעיל לטיפול בקרע במניסקוס.

שיקום לאחר הניתוח

השיקום לאחר הסרה חלקית של המניסקוס הקרוע כרוך בדרך כלל בהחלמה מהירה, כולל חזרה מהירה גם כן לפעילות שגרתית. אם לא בוצעו פרוצדורות נוספות במהלך הניתוח, בדרך כלל אין הגבלה בהליכה ואין צורך בציוד עזר. עוצמת הכאב צפויה לרדת בהדרגה בתוך ימים אחדים, מה שמאפשר ביצוע תרגילים שמטרתם לחזק ולשפר את טווחי התנועה. טיפולי פיזיותרפיה מותאמים יוצעו בשלב הזה לאחר ביצוע בדיקה מקדימה לצורך אבחון מצבה של הברך.

במקרים של תפירת המניסקוס, יש צורך בתהליך שיקום ממושך יותר שיכול להימשך מספר חודשים כדי לאפשר החלמה מלאה ואיחוי המניסקוס. במקרים כאלה, מומלץ למטופל להימנע מנשיאת משקל מלא על הרגל למשך מספר שבועות, תוך שימוש בקביים וסד מיוחד כדי להגביל את כיפוף הברך. פיזיותרפיה מותאמת מוצעת גם היא כחלק מהשיקום והיא נמשכת מספר חודשים עד לחזרה הדרגתית לפעילות מלאה. חשוב לציין כי לאחר תפירת המניסקוס, קיים סיכון של 10% עד 25% לכשל בתיקון, בהתאם למאפייני הקרע. אם איחוי הקרע לא מספק, ייתכן ויומלץ לעבור ניתוח ארתרוסקופי נוסף להסרת אותו חלק שלא התאחה.

טיפול שמרני לאחר ניתוח לקרע במיניסקוס

טיפול שמרני בעקבות ניתוח לקרע במניסקוס כרוך בתהליך שיקום, המשלב פיזיותרפיה ותרגול עצמי יום-יומי. את הפיזיותרפיה מומלץ להתחיל תוך מספר ימים מהניתוח כדי לאפשר החלמה מהירה ומוצלחת יותר. ההתמקדות של הטיפול השמרני הוא על הגברת ניידות המפרק, חיזוק ושיקום הדרגתי של כל טווח התנועה בברך הפגועה.

סיכום

קרע במיניסקוס, שיכול להיגרם מסיבות שונות, עשוי להוביל במקרים מסוימים להשבתה מלאה של הברך ולכאבים קשים. כדי לזהות אם אכן מדובר בקרע יש לבצע בדיקה יסודית, כולל MRI המסייעת בזיהוי ממוקד ומדויק יותר. יש היום במקרים כאלה מספר אפשרויות טיפול, הנבחנות בהתאם למידת חומרת המצב. בכל מקרה, מומלץ לפנות למרכז טיפולי מקצועי כדי לעבור אבחון מלא ולבדוק אפשרויות של טיפול, בהתאם לצורך.