תרופות לא-סטרואידיות נוגדות-דלקת (NSAIDs) כגון איבופרופן (מוטרין/אדוויל/נורופן), נפרוקסן (נקסין/נרוסין/פוינט) ו-celecoxib. תרופות אלה מקלות על הכאב ומסייעות בהפחתת הנפיחות. חלקן זמינות ללא מרשם. תרופות אלה עלולות לגרום בחילה וכאב בטן בחלק מן המטופלים ויש לקחתן עם מזון. בשנים האחרונות תרופות אלה משמשות יותר כתרופות להקלת התסמינים ופחות כמשפיעות על מהלך המחלה.
קורטיקו-סטרואידים. תרופות אלה, כגון פרדניזון, עשויות להיות יעילות מאוד כשהן ניתנות בזריקה לתוך המפרק הפגוע, במיוחד למטופלים עם אוליגוארתריטיס ( דלקת מיעוט-מפרקי) או למטופלים בעלי מפרקים נפוחים או כואבים מאוד. בילדים צעירים, או במקרה של הזרקה למספר מפרקים, נהוג להשתמש בטשטוש והרדמה. במטופלים בעלי מחלה מפושטת (דמא"נ מערכתי, למשל) וחמורה יותר יש לפעמים צורך לתת תרופה זו דרך הפה, לעתים כ"גשר" עד שתרופות אחרות יעזרו. תרופות אלה יעילות אך יש להן תופעות לוואי רבות, לרבות החלשת העצמות, בפרט כאשר הן נלקחות לתקופות ממושכות. על פי רוב, משתדלים רופאים להימנע ככל הניתן ממתן סטרואידים לילדים משום שהם עלולים גם להפריע לגדילתו התקינה של הילד לגובה.
תרופות אנטי-ראומטיות משנות-מחלה (DMARDs). מנגנון הפעולה של תרופות אלה גורם להן לשנות את מהלך דלקת המפרקים. מטרת התרופות למנוע את הרס הסחוס, ובעקבותיו המפרק והעצם, ע"י האטה במתקפת מערכת החיסון על המפרקים. מתוטרקסט (Methotrexate) היא התרופה מסוג הנפוצה ביותר מסוג DMARD לטיפול בדמא"נ והיא ניתנת אחת לשבוע דרך הפה או בזריקה (תלוי במינון ובגיל המטופל). תרופות נוספות כוללות סולפסלזין (Sulfasalazine) ולפלונומיד (Leflunomide).
תרופות "ביולוגיות". תרופות ביולוגיות הן תרופות המכוונות באופן ישיר למולקולות או לחלבונים במערכת החיסון האחראים לגרימת דלקת. הן נועדו לטיפול בילדים בעלי דלקת מפרקים קשה יותר שאינה מגיבה לתרופות אחרות והן ניתנות בזריקה מתחת לעור או באינפוזיה לוריד בתדירות של בין פעם לשבוע לפעם במספר שבועות, תלוי בסוג התרופה ומטרתו. ישנם תרופות שונות לדמא"נ רב-מפרקי או מערכתי. התרופות העיקריות הניתנות לדמא"נ רב-מפרקי הנם: אתנרספט (אנברל - Enbrel), אדאלימומאב (הומירה -Humira ), אינפליקסימאב (רמיקייד - Remicade), אבאטאספט (אורנציה - Orencia), טוסיליזומאב (אקטמרה - Actmera) וריטוקסימאב (מאבתרה - Mabthera). לדמא"נ מערכתי משתמשים בטוסיליזומאב (אקטמרה – Actmera), קנקינומאב (אילריס - Ilaris), אנאקינרה (כנרת - Kineret) ורילונספט (ארכליסט – Arcalyst). לאחרונה אושרה בארה"ב סקוקינומאב (קוסנטיקס – Cosentyx) לדלקת מפרקים פסוראטי וארטריטיס הקשורה לאנטזיטיס. הטיפול הביולוגי המועדף יהיה תלוי בסוג דלקת המפרקים ובגורמים אחרים הקשורים לחולה ומשפחתו. לעתים קרובות הטיפול ינתן יחד עם מתוטרקסט.
תרופות של מולקולות קטנות: זוהי קבוצה חדשה של תרופות הניתנות בפה הפועלים באופן ישיר נגד מולקולות האחראיים לחלק מהתהליכים במערכת החיסון הקשורים לדלקת מפרקים. התרופה שאושרה בילדים עם פוליארטריטיס נקראת טופציטיניב (קסלג'נס – Xeljanz).
פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. פעילות גופנית, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק עשויים לסייע בהפחתת כאב, בשמירה על טונוס וכוח השרירים, בשיפור התנועתיות ובמניעת נכות קבועה. במקרים מסוימים ניתן להיעזר בסדים לסייע בשמירה על המפרקים. לעיתים יהיה צורך בהתאמות מיוחדות בבית הספר (בסיוע עובדים סוציאליים מן המרפאה והקהילה ויועץ בית-הספר). באופן כללי פעילות של שחיה, רכיבה על אופניים והליכה הם הפעילויות המועדפות בתקופה שהמחלה "פעילה".
