שקיפות עורפית היא בדיקה לא פולשנית שמתבצעת בין שבועות 11-13 במהלך ההיריון במהלכה מודדים, בסיוע סריקת אולטרסאונד, את שכבת הנוזל בעורף העובר. הצטברות הנוזלים בעורף העובר היא חלק ממהלך ההתפתחות התקין של כל עובר ומתרחשת בין שבועות 9-14. לאחר מכן שכבת הנוזלים נספגת לאיטה ונעלמת. 
נמצא שישנו יחס ישיר בין עובי השכבה לבין הסיכוי של העובר לפתח מחלות כרומוזומליות כתסמונת דאון, וכן ליקויים אחרים כגון מומי לב. שקיפות עורפית מתחת ל-3 מ"מ נחשבת תקינה, אולם חשוב לזכור שמדובר בבדיקת סקר סטטיסטית ולא בבדיקה אבחנתית, כלומר ביכולתה להצביע על ההסתברות להימצאותו של פגם אך לא ניתן באמצעותה לאשר או לשלול פגם באופן ודאי. 
בדיקת השקיפות משולבת לרוב עם בדיקת דם (סקר שליש ראשון) לקבלת תוצאה יותר מדויקת, והמעוניינות בתוצאות בעלות מובהקות סטטיסטית יותר גבוהה יכולות לשלבה גם עם בדיקת התבחין המשולש המבוצעת בשליש השני להיריון. סמנים נוספים שמשקללים בעת חישוב ההסתברות הם גיל האם, הדגמה של עצם האף ואורך המרחק בין קצה ראשו של העובר לעכוזו (CRL - Crown-Rump Length). ככל שמספר הסמנים גדול יותר, כך המובהקות הסטטיסטית של התוצאה עולה. 
בהריונות מרובי עוברים המצב הפוך - תוצאת השקיפות היא האמינה יותר מאחר שהיא היחידה המבוצעת לכל עובר בנפרד, בעוד שלא ניתן להפריד בדם האם בין סמני ההורמונים של העוברים השונים. 
אם מתקבלת בשקיפות העורפית תוצאה חריגה, יתכן שהאישה תופנה לביצוע סיסי שליה בסמוך לביצוע השקיפות ובטרם תתקבל התוצאה המשולבת. בכל מקרה, בדיקת שקיפות והבדיקות הנלוות לה לא מייתרות בדיקת מי שפיר בהמשך ההיריון, אם האישה מעוניינת בבדיקה זו.