לרצפת האגן תפקיד חשוב בתמיכת איברי האגן והיא משתתפת במנגנון התפקודי של הסוגרים. הפרעות תפקודיות של רצפת האגן שכיחות בנשים ושכיחותן עולה עם הגיל. הפרעות אלה כוללות צניחת איברי האגן, קשיים במתן שתן, דליפת שתן וצואה, הפרעות בתפקוד מיני ותסמונות כאב כרוני.
גורמי סיכון לפגיעה בתפקוד רצפת האגן הם גיל, היריון, לידה, ולדנות (עלייה במספר הלידות), מוצא, גנטיקה, השמנת יתר, מצבי עלייה בלחץ תוך-בטני ועוד. הנזק הנגרם במהלך היריון ולידה נגרם משילוב של פגיעה והיחלשות של רקמת החיבור התומכת באברי האגן, קרעים בשרירי רצפת האגן ובסוגרים (בעיקר בסוגר האנאלי) ופגיעה עצבית ב-Pudendal nerve. עם העלייה בגיל המלווה בתהליכי ההזדקנות של הרקמות וירידה ברמות האסטרוגן קיימת החמרה של הנזקים הקיימים ועלייה בשכיחות ההתבטאות של התופעות הקליניות של פגיעה ברצפת האגן ובתפקוד הסוגרים.
מרבית של הבעיות אינן "בגלל הגיל", אלא אותם מצבי מחלה שכיחים המוכרים גם בגילאים צעירים יותר, המופיעים בלוית מאפיינים ייחודים לגיל הקשיש. הערכה והתייחסות לכל מרכיבי רצפת האגן משפרים את הצלחת הטיפול. חשוב לאתר גורמים המחמירים את ההפרעות בתפקוד רצפת האגן ולטפל בהם. ניתן להצליח בטיפול בכל גיל ולכן חשוב להקפיד ולשאול על הפרעות תפקודיות אילו בכל ראיון עם המטופלת הקשישה.