בארץ נמצא כי רק 35% מהנשים המתלוננות על גרד בנרתיק/עריה סובלות מפטרת. ברוב המקרים הגורם לגרד הוא אחר. דרושה בדיקה מיקרוסקופית או תרבית נרתיק לאשרור האבחנה. ישנן ערכות מיוחדות שפותחו לזיהויי פטרת על מנת לאשרר את האבחנה וניתן להשתמש בהן.
 

פטרת נרתיקית
פטרת פשוטה
(טיפול מכוון לזיהום הנוכחי)
פטרת מורכבת
(טיפול מכוון לזיהום הנוכחי מלווה בטיפול מניעתי)
אירועים בודדים, אקראיים יותר מ-3 התקפים בשנה
נשים בריאות
 
נשים שבקבוצת סיכון לפתח מחלה קשה יותר: נשים הרות, נשים עם מחלות רקע כדוגמת סוכרת, כשל חיסוני או מחלות עריה
ללא ממצאים של דלקת חריפה בבדיקה ממצאים של אודם ונפיחות המעידים על דלקת חריפה
קנדידה אלביקנס פטרת ממשפחת הקנדידה שאינה אלביקנס כדוגמת גלברטה, פרפסילוזיס, טרופיקליס

 

מהי פטרייה (שמר)? 
הפטרייה היא חד תא עם גרעין, אברונים ומעטפת. הפטרייה שייכת לקבוצה גדולה של מיקרואורגניזמים שסביבתם הטבעית היא גוף האדם. כתוצאה מאיזשהו שינוי, שלא תמיד ברור מה טיבו, מערכת החיסון (innate immune system) מזהה בה מזהם (פתוגן) ופועלת כנגדה באמצעות חלבונים קטנים (cytokine) הגורמים בין היתר לתהליך דלקתי.

אילו סוגי פטרת גורמים לתסמינים?  
ברוב המקרים (80-90%) הפטרייה שגורמת לזיהום הנרתיקי היא קנדידה אלביקנס. פטריות אחרות שיכולות לגרום לזיהום נרתיקי שייכות אף הן למשפחת הקנדידה וכוללות גלברטה, פרפסילוזיס וטרופיקליס.
 
כיצד נדבקים בפטרת נרתיקית, מה גורמי הסיכון? 
קרוב לוודאי, שמקור הפטרייה הוא במערכת העיכול והמעבר לנרתיק נעשה באמצעות מעבר ישיר מאזור פי הטבעת. תיתכן גם הדבקה נרתיקית בעקבות מגע ישיר עם אברי גוף אחרים בהם נמצאת הפטרייה. ישנן נשים המדווחות על נטייה לפתח זיהום בעקבות טיפול אנטיביוטי, חשיפה לאסטרוגנים (ההורמון הנשי), דיאטה עשירה בסוכרים ולאחר יחסי אישות. יחד עם זאת יותר ממחצית הנשים שתסבולנה מאירועים חוזרים של פטרת נרתיקית אינן מזהות את הגורם שמקדים את ההתקף.

שכיחות 
פטרת היא גורם שכיח לדלקת נרתיקית. כ-75% מהנשים בגיל הפוריות תדווחנה על אירוע של פטרת נרתיקית לפחות פעם אחת במהלך חייהן ויותר ממחצית מהן תסבולנה מאירוע נוסף לפחות.

מה התסמינים? 
נשים מתלוננות בעיקר על גרד, הפרשה, צריבה במתן שתן וכאבים בזמן יחסי אישות. בארץ נמצא כי 15% מהנשים בגיל הפוריות יהיו נשאיות של פטרת נרתיקית ללא תסמינים כלל.

מה הממצאים בבדיקה? 
הממצאים מגוונים, החל מבדיקה תקינה של העריה והלדן ועד לאודם והפרשה נרתיקית, נפיחות של השפתיים הקטנות, סדקים בעור ואודם חיצוני של העריה. 

מה הסיכוי שאכן התלונות הן על רקע פטרת נרתיקית?
מתוך דיווח של כ-100 נשים שייחסו את התלונות שלהן לפטרת נרתיקית רק ל-34% אכן הייתה פטרת. לא היה הבדל ביכולת החיזוי אצל נשים שאובחנו בעבר כסובלות מפטרת נרתיקית. כך שברוב המקרים בהם אישה "בטוחה" כי יש לה פטרת נרתיקית, יימצא גורם אחר לתלונותיה.

כיצד מבצעים את האבחנה? 
בכ-50%-70% מהמקרים, ניתן לזהות את הפטרייה ע"י הסתכלות במשטח נרתיקי באמצעות מיקרוסקופ. כאשר קיים חשד לזיהום פטרייתי ללא יכולת לדגום את הפטרייה במיקרוסקופ יש לשלוח תרבית נרתיקית לבדיקת מעבדה ולהמתין כ-48 שעות לתשובה ראשונית. ישנן ערכות לאבחון פטרת המתבססות על שיטות מולקולריות אך יעילותן לא הוכחה כטובה יותר מתרבית.

במי צריך לטפל?
למעט מקרים חריגים, הטיפול מיועד בעיקר להקלה על התסמינים ונשים ללא תלונות, "נשאיות", אינן דורשות טיפול. לא מקובל לטפל בבן הזוג משום שפטרת נרתיקית אינה נחשבת לזיהום שעיקר העברתו ביחסי אישות מאחר שהיא נמצאת גם בילדות, במתבגרות ובנשים שאינן פעילות מינית. בנוסף, במחקרים בהם טיפלו בבן הזוג לא הודגמה תועלת בטיפול. 
 
מהן אפשרויות הטיפול?
הטיפול מכוון כנגד הפטרייה ובהתאם למין הפטרייה נקבע סוג הטיפול. ברוב המקרים המזהם הוא קנדידה אלביקנס והטיפול המועדף הן תרופות אנטי-פטרייתיות מקבוצת האזוליים (azole) שמעכבות את בניית קיר תא הפטרייה. תרופות אלו זמינות כטיפול מקומי לנרתיק בצורת פתילות או קרם או כטיפול סיסטמי - כדורים אותם נוטלים דרך הפה. יעילות הטיפול המקומי זהה לטיפול הסיסטמי. 5%-10% מהנשים שנוטלות את הטיפול המקומי תתלוננה על צריבה וחוסר נוחות ומכאן היתרון בטיפול הסיסטמי. 
במקרים בהם המזהם הוא פטרייה ממין גלברטה חשוב לוודא כי התסמינים אכן נגרמים מהימצאות הפטרייה ושאין גורם אחר המסביר את התלונות משום שהגלברטה נחשבת לפטרייה עם יכולת פתוגניות נמוכה, שאינה יוצרת תגובה דלקתית משמעותית וייתכן כי היא ממצא אקראי שאינו גורם לחוסר הנוחות ממנו סובלת האישה.
 
מה משך הטיפול ויעילותו?
משך הטיפול וסוג הטיפול נקבעים בהתאם לחומרת הזיהום. מקובל לסווג את הדלקת הפטרייתית לדלקת פשוטה המתקיימת בכ-80%-90% מכלל המקרים. מדובר באירוע בודד אקראי אצל נשים בריאות, עם תסמינים קלים וללא ממצאים של דלקת חריפה בבדיקה הנרתיקית. במקרים כאלה ניתן לטפל בטיפול חד-פעמי ממוקד לזיהום הנוכחי ללא צורך בטיפול מונע. ב-80%-90% מהמקרים תהיה תגובה טובה לטיפול והתסמינים ייעלמו.
לעומת זאת, אצל נשים עם התקף זיהומי מורכב, המוגדר ע"י תדירות התקפים מרובה (יותר משלושה בשנה), או אצל נשים בקבוצת סיכון כדוגמת נשים הרות או נשים הסובלות ממחלות רקע (סכרת, כשל חיסוני או מחלות עריה אחרות), נדרש טיפול ממושך יותר הכולל את הטיפול הראשוני כנגד הזיהום הנוכחי ולאחר מכן טיפול מונע אחת לשבוע למשך מספר חודשים. בעקבות טיפול זה מעל 90% מהנשים יהיו חופשיות מתלונות. 
חשוב לציין ש-57% מהנשים תסבולנה מזיהום פטרייתי חוזר תוך 6 חודשים מרגע הפסקת נטילת הטיפול המונע ואין ביכולתנו לחזות מי הן אותן נשים בהן ישנה הזיהום. 
יעילות הטיפול בגלברטה נמוכה יותר. רק 50% יגיבו לטיפול ממשפחת האזולים. התרופה המועדפת היא חומצה בורית וכ-70% מהמטופלות יהיו חופשיות מתלונות לאחר טיפול זה.
 
מהי האבחנה המבדלת אם קיים גרד ונשללה פטרת נרתיקית? 
מצבים אחרים שיכולים לגרום לתלונות דומות כוללים תגובה לאלרגנים או כימיקלים דוגמת משחות מקומיות, פדים היגייניים וסבונים. לעיתים השימוש במשחה, שמראש ניתנה שלא לצורך ומכילה כימיקלים הגורמים לגירוי עורי, הוא הסיבה לגרד והפסקת השימוש במשחה פותרת את הבעיה. חשוב לציין שמגוון מחלות עור כדוגמת פסוריאזיס, ליכן סקלרוזיס, ליכן סימפלקס כרוניקוס, אקזמה ועור יבש יכולות להתבטא בגרד בעריה.
מכאן שבכל מקרה של גרד בעריה והלדן יש לבצע בדיקה על מנת להגיע לאבחנה הנכונה ובהתאם לכוון את הטיפול.