התפקוד התקין של הלב חיוני לבריאותנו, אבל לפעמים שריר הלב נפגע ממחלה המכונה קרדיומיופתיה. היא למעשה קבוצה של מחלות המשפיעות על מבנה שריר הלב ויכולתו לתפקד כראוי. פגיעה זו עלולה להקשות על הלב להזרים דם לכל חלקי הגוף ולהוביל לאי ספיקת לב.
מה זה קרדיומיופתיה?
הגדרה רפואית
קרדיומיופתיה (Cardiomyopathy) היא מחלה של שריר הלב המפריעה ליכולתו לפמפם דם ביעילות. המילה מורכבת משלושה חלקים: "קרדיו" (לב), "מיו" (שריר) ו"פתיה" (מחלה). בניגוד למחלות לב אחרות, קרדיומיופתיה מוגדרת ככזו כאשר הפגיעה הראשונית היא בשריר הלב עצמו.
כיצד פוגעת קרדיומיופתיה בתפקוד הלב?
קרדיומיופתיה פוגעת במנגנון הלב בכמה דרכים:
ראשית, היא יכולה לפגוע בהתכווצות השריר. לב בריא מתכווץ בכוח כדי לדחוף דם החוצה, אבל בקרדיומיופתיה השריר עלול להיחלש.
שנית, המחלה עלולה לפגוע בהרפיית השריר. בין פעימות הלב צריך להתרחב כדי להתמלא בדם, אבל שריר לב פגוע עלול להיות נוקשה מדי.
לבסוף, קרדיומיופתיה עלולה לגרום לשינויים במערכת ההולכה החשמלית של הלב, דבר שיוצר הפרעות קצב לב מסוכנות.
סוגי קרדיומיופתיה העיקריים
קרדיומיופתיה מורחבת (Dilated Cardiomyopathy)
קרדיומיופתיה מורחבת היא הסוג הנפוץ ביותר. במצב זה, חדרי הלב מתרחבים ודפנות השריר נעשות דקות יותר. התסמינים כוללים קוצר נשימה, עייפות, נפיחות ברגליים ודפיקות לב לא סדירות.
הסיבות לקרדיומיופתיה מורחבת מגוונות: גורמים תורשתיים, דלקת בשריר הלב (מיוקרדיטיס), צריכת אלכוהול מופרזת, וחשיפה לרעלים מסוימים. טיפולים אונקולוגיים מסוגים שונים עלולים לפגוע בשריר הלב במגוון מנגנונים (נזק רעיל ישיר, נזק לעורקים המזינים את הלב, או דלקת).
קרדיומיופתיה היפרטרופית (Hypertrophic Cardiomyopathy - HCM)
בקרדיומיופתיה היפרטרופית שריר הלב מתעבה באופן לא תקין, דבר שפוגע ביכולת הלב להתמלא בדם ועלול לחסום את זרימת הדם (קרדימיופתיה היפרטרופית חסימתית - HOCM). התסמינים כוללים קוצר נשימה, כאבים בחזה, סחרחורות ודפיקות לב.
קרדיומיופתיה היפרטרופית היא בעיקר מחלה תורשתית הנגרמת ממוטציות בגנים של חלבוני שריר הלב., מחלה יחסית נפוצה - 1:200-500 באוכלוסיה. לעיבוי שריר הלב יש סיבות אפשריות נוספות - עומס יתר (כמו ביתר לחץ דם או היצרות המסתם האורטלי), או שקיעת חומר זר ברקמת הלב (לדוגמה - אמילואידוזיס, או מחלת אנדרסון-פברי).
קרדיומיופתיה רסטריקטיבית (Restrictive Cardiomyopathy)
בסוג נדיר זה, שריר הלב הופך נוקשה וקשה. האנשים חווים קוצר נשימה, עייפות ונפיחות בגפיים. הגורמים כוללים מחלות כמו עמילואידוזיס, סרקואידוזיס והמוכרומטוזיס.
גורמים וגורמי סיכון
קרדיומיופתיה יכולה להיות גנטית או נרכשת. הגורמים הנרכשים כוללים:
זיהומים ודלקות: זיהומים ויראליים עלולים לגרום לדלקת בשריר הלב (מיוקרדיטיס).
רעלנים: צריכה כבדה של אלכוהול, תרופות כימותרפיות מסוימות, וסמים כמו קוקאין.
מחלות רקע: יתר לחץ דם, סוכרת, הפרעות תירואיד ומחלות אוטואימוניות.
תסמיני קרדיומיופתיה
תסמינים מוקדמים
בשלבים המוקדמים, קרדיומיופתיה עלולה להיות "שקטה" יחסית. תסמינים ראשוניים עשויים לכלול:
- עייפות קלה או תחושת חולשה
- קוצר נשימה קל בזמן פעילות
- תחושת דופק לב לא סדיר
- סחרחורות קלות
תסמינים מתקדמים
כאשר המחלה מתקדמת, התסמינים מחמירים:
- קוצר נשימה ניכר, אפילו במנוחה
- נפיחות ברגליים ובבטן
- עייפות קיצונית
- כאבים בחזה
- דפיקות לב מהירות או לא סדירות
איך מאבחנים קרדיומיופתיה?
האבחון מתחיל בבדיקה קלינית ותשאול מעמיק. הרופא יקשיב ללב ולריאות ויחפש סימנים כמו נפיחות ברגליים.
בדיקות הדמיה
אקו לב: בדיקת אולטרסאונד המראה את מבנה הלב ותפקודו.
MRI לב: מספק תמונות מפורטות יותר של מבנה הלב ויכול לזהות צלקות בשריר.
צילום חזה: מראה אם הלב מוגדל ואם יש הצטברות נוזלים בריאות.
בדיקות חשמליות
א.ק.ג : רושם את הפעילות החשמלית של הלב, רומז על מבנה הלב (עיבוי/הגדלת החדרים והעליות ומזהה הפרעות קצב.
הולטר: ניטור א.ק.ג רציף למשך 24-48 שעות לזיהוי הפרעות קצב לא קבועות.
בדיקות גנטיות
מאתרות מוטציות בגנים הקשורים לקרדיומיופתיה, בייחוד במקרים משפחתיים.
טיפולים אפשריים
טיפול תרופתי
טיפול תרופתי מותאם לסוג הקרדיומיופתיה, וכולל:
- תרופות לשיפור תפקוד הלב ולהקלה על העומס
- משתנים להפחתת נוזלים - בתלות בסוג הקרדיומיופתיה, ב-HOCM למשל משתנים עלולים להחמיר את התסמינים.
- תרופות לטיפול בהפרעות קצב
- נוגדי קרישה למניעת קרישי דם
- בקרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית תסמינית - ניתן לטפל בתרופה חדשה ייחודית למנגנון המחלה, אם הטיפול המקובל נכשל.
טיפולים פולשניים
השתלת קוצב לב ודפיברילטור: לטיפול בהפרעות קצב ולשיפור תפקוד הלב.
ניתוחים קרדיולוגיים: בקרדיומיופתיה היפרטרופית, צנתור לב אבלציה בספטום בכוהל או ניתוח מיאקטומיה יכולים לשחרר חסימות. בנוסף ניתן לבצע במקרים מסויימים תיקון מלעורי של המסתם המיטרלי ולטפל הן בחסימה של מוצא החדר השמאלי והן באי ספיקה של המסתם המיטרלי. לבסוף בניתוח מינימלי פולשני, לעתים מבוצע גם החלפת מסתם מיטראלי.
השתלת לב: אפשרות אחרונה במקרים של מחלה מתקדמת כאשר טיפולים אחרים אינם יעילים.
שיקום לב ופעילות גופנית
שיקום לב הוא תכנית מובנית שמטרתה לשפר את תפקוד הלב ואיכות החיים. התכנית כוללת פעילות גופנית מותאמת אישית, ייעוץ תזונתי ותמיכה נפשית.
פעילות גופנית מותאמת חשובה גם לחולי קרדיומיופתיה, אך חייבת להיות בפיקוח רפואי. סוג ועוצמת הפעילות ייקבעו בהתאם למצב האישי וסוג המחלה.
תמיכה משפחתית ורגשית
אבחנה של קרדיומיופתיה יכולה להיות מלחיצה. תמיכה משפחתית, קבוצות תמיכה וייעוץ פסיכולוגי יכולים לעזור בהתמודדות עם האתגרים הרגשיים והמעשיים.
חשוב לשתף את בני המשפחה בתהליך הטיפול, במיוחד מאחר שבחלק מהמקרים יש גם היבט תורשתי שעשוי להשפיע עליהם.
זכויות חולי קרדיומיופתיה בישראל
זכויות בביטוח לאומי
חולי קרדיומיופתיה עשויים להיות זכאים לקצבת נכות מהביטוח הלאומי, בהתאם לחומרת המחלה והשפעתה על יכולת התפקוד והעבודה. מומלץ להגיש תביעה בליווי חוות דעת רפואית מפורטת.
זכויות בעבודה
חולים זכאים להתאמות במקום העבודה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אלה עשויות לכלול שעות עבודה גמישות, עבודה מהבית והתאמות פיזיות במקום העבודה.
תמיכה כלכלית
מלבד קצבאות, ישנן קרנות וארגונים המספקים סיוע כלכלי לחולים כרוניים. חלק מקופות החולים וארגונים כמו האגודה למלחמה בסרטן וארגון הלב מציעים תמיכה ושירותים משלימים.
מניעה ואורח חיים
שמירה על אורח חיים בריא חיונית למניעת החמרה:
- פעילות גופנית מותאמת לרמת הכושר ולמגבלות הבריאותיות
- תזונה מאוזנת דלת מלח ושומנים רוויים
- הגבלת צריכת אלכוהול
- ניהול גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם וסוכרת
- מעקב רפואי סדיר
מתי לפנות לרופא?
יש לפנות לרופא באופן מיידי במקרים של:
- כאבים בחזה או קשיי נשימה פתאומיים
- התעלפות או תחושת עילפון
- דפיקות לב חזקות ומתמשכות
- החמרה פתאומית בתסמינים מוכרים
כדאי לפנות לרופא גם כאשר יש היסטוריה משפחתית של קרדיומיופתיה או אם מופיעים תסמינים כמו עייפות לא מוסברת וקוצר נשימה בפעילות.
לסיכום
קרדיומיופתיה היא מחלה מורכבת המשפיעה על שריר הלב ותפקודו. זיהוי מוקדם, טיפול נכון ואורח חיים בריא יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים של המטופלים ולהאט את התקדמות המחלה. חשוב לקיים מעקב רפואי סדיר ולדווח לרופא על כל תסמין חדש או החמרה של תסמין קיים, גם אם נדמה שהוא קל מהצפוי.
