מיכל קירשנבוים
הדיקור הסיני הוא ענף מרכזי ברפואה הסינית שהיא שיטת טיפול המתבססת על ידע עתיק בן למעלה משלושת אלפים שנה. הרפואה הסינית שונה מאד מהתפיסה המערבית המקובלת וכדי להבין אותה צריך ללמוד אותה לעומק. אביא כאן רק "טעימה". הספר הקדום ביותר שנכתב על הרפואה הסינית הוא ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב
הNei Jing .
הספר מתוארך על ידי החוקרים בין תקופת המדינות הלוחמות בשנים 475-221 לפני הספירה לבין תקופת שושלת האן 206 לפני הספירה ל-220 לספירה.
הספר מנוסח בלשון של שירה מתוך אמונה שהרפואה היא סוג של אומנות והוא ערוך בצורה של שאלות ותשובות בין הקיסר הצהוב ליועציו ורופאו הפרטי צ'י בו. הספר מפרט את גורמי המחלות והטיפול בהן ואת הדרך לשמירת הבריאות מתוך התייחסות להשפעת הטבע על האדם.
מושג חשוב בפילוסופיה הסינית הינו תורת הטאו- הדרך- דרך הבנת העולם והשגת הרמוניה בין האדם לטבע. ההנחה היא, שהאדם, כמו כל חלקי הטבע, צריכים לחיות בהרמוניה עם חוקי הטבע ועם השינויים החלים בעולם, כמו חילופי העונות ומחזור היום והלילה.
לפי הרפואה הסינית, גוף האדם נתפס כמערכת של איברים שביניהם זורמת אנרגיה שנקראת צ'י.
הצ'י הוא אנרגיית החיים נשמת החיים שמתקבלת על ידי האוויר, המזון והתורשה והיא נמצאת בכל דבר. דומם צומח וחי. אפשר להפוך צ'י לחומר וחומר לצ'י.
לפי הרפואה הסינית, בריאות וחולי תלויים באיזון של הצ'י הזורם בין האברים של הגוף ותפקידו של הדיקור הסיני הוא להחזיר את האיזון בצ'י בין אברי הגוף ולאפשר לגוף להבריא את עצמו ולחזור לאיזון.
ישנן שלוש תאוריות עיקריות ברפואה הסינית:
תאוריית היין והיאנג וחמשת היסודות - מתארות דרכים לסווג צ'י
היין והיאנג- הסמל העגול הידוע שבו משתלבים שני ניגודים, שחור ולבן אשר מייצגים ניגודים שמשלימים זה את זה באדם ובטבע כדוגמת יום ולילה, חום וקור, אור וחושך, זכר ונקבה וכו'. כדי לאזן את הגוף צריך שהיין והיאנג יהיו מאוזנים בגוף. אפשר להסביר זאת גם בעיניים קונבנציונליות. יאנג מתאפיין כמצב אקוטי וחריף ויין יאופיין כמצב כרוני/פנימי. כמו כן, ניתן לאפיין את המערכת הסימפתטית כיאנגית והמערכת הפרה-סימפטית, כיינית.
חמשת היסודות
לפי הרפואה הסינית ישנם חמשה יסודות שהם בעצם המשך של תאוריית היין-יאנג. מדובר בחמישה ביטויים שונים של הצ'י שמהם בנוי מעגל החיים- עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. כל יסוד בונה ומזין את הבא אחריו. המים מצמיחים את העץ, העץ הוא חומר גלם לבעירת האש, האש יוצרת אפר ואדמה, במעמקי האדמה נוצרת מתכת, המתכת במעמקי האדמה מחזיקה את מי התהום שמצמיחים את העץ.
בכל אדם מתבטאים כל היסודות ולכל אדם יהיה יסוד שיותר דומיננטי אצלו. לדוגמא, אדם שנתפס כטיפוס משפחתי שאוהב לטפל באחרים ונחשב כחבר טוב אך נוטה גם להיות דאגן יחשב כטיפוס אדמה, ואדם שנוטה לעשות צחוקים, היפראקטיבי ואוהב קיץ בד'כ יוגדר כטיפוס אש.
2. תאוריית מערכת הערוצים - האנרגיה בין האברים זורמת בתעלות שנקראות ערוצי המרידיאנים. הסינים טוענים כי לא מדובר רק במעברים חלולים שמעבירים צ'י לאיברים אלא שיש לערוצים תפקיד פעיל בפזיולוגיה והם נתפסים כדבר מוחשי לא פחות ממערכת העצבים כלי הדם וכו'. הערוצים נמצאים במרווחים הנמצאים בין חמשת הרקמות המרכיבות את בשר הגוף ( העור, עצמות, גידים ורצועות, כלי דם ושרירים). במרווחים אלו קיים הנוזל הבין תאי והרקמה המחברת ה connective tissue. כך שהחלל הזה אינו ריק, הוא מלא בסיבים. מטפל מיומן יודע למשש את הערוצים ולקבוע האם יש עודף או חוסר של צ'י בערוץ. כשמחדירים מחט דיקור לגוף ומבצעים סטימולציה, הרקמה המחברת מתלפפת סביב המחט.
הערוצים מעורבים בכל מחלה והם מווסתים עודף וחוסר של צ'י והם מזינים את הגוף בצ'י ודם.
תאוריה זאת מביאה לידי ביטוי את הרעיון ההוליסטי שמאמין בהסתכלות על האדם כמכלול כאשר יש קשר ישיר בין האברים הפנימיים השונים ובין האברים לשאר הגוף ובין האיברים לסביבה החיצונית. הערוצים מאחדים את הגוף ליחידה אחת.
3. תאוריית הזאנג פו- תאוריה שמדברת על הפיזיולוגיה של האברים הפנימיים. היא יותר קלה להבנה בעיניים קונבנציונליות. אברי הזאנג הם אברים מלאים שמאחסנים תמציות, ואברי פו הם אברים חלולים שמובילים חומרי גלם ומסלקים פסולת.
קשה להפריד בין תאוריה זו לתאוריית הערוצים מאחר והערוצים מחברים בין האברים ובמקרה של מחלה מנסים להחזיר את התפקוד התקין. האדם נולד עם קונסטיטוציה מסוימת שהם האברים הפנימיים ותפקיד הערוצים הוא לדאוג לפיזיולוגיה התקינה שלהם.
מתי נתגלו נקודות הדיקור?
נקודות הדיקור נתגלו לפני כ - 3000 שנה בסין העתיקה. מצאו אז כי מגע ותנועה בנקודות מסוימות בגוף, מרפא כאב או מחלה באזורים אחרים וכן באזור עצמו.
תחילה השתמשו באבני Bian - סוג של אבן חדה, ועל ידי שפשופה ולחיצתה באזור הבעייתי נרגע הכאב.
לאחר מכן מצאו כי בזמן מחלה, נקודות מסוימות בגוף משנות את צבען ואת לחותן ורגישות למגע. דיקור בנקודות אלו הביא לשיפור במצבו של המטופל ואף לריפויו. במשך תקופה ארוכה טיפלו בסימפטומים מסוימים על ידי דיקור של נקודות ספציפיות והתחילו לקרוא לנקודות בשמות.
כיום, הנקודות מסומנות וממוספרות לפי הערוץ שבהן הן עוברות. הדיקור נעשה על ידי מחטים דקיקות, חד פעמיות וסטריליות. הדיקור בדרך כלל אינו כואב ופעמים רבות מרגישים צביטה דגדוג או עקצוץ קל.
כיצד הגיעה הרפואה הסינית למערב?
ישנן תאוריות שונות לגבי חשיפת המערב לרפואה הסינית, אביא כאן בקצרה חלק מהן.
ישנה סברה הטוענת כי הרפואה הסינית הגיעה למערב לראשונה במאה ה-16 כאשר סוחרים פורטוגזים נחשפו אליה והביאו איתם למערב צמחי מרפא סיניים.
סיפור מענין הוא, שב1971 ביקר הנרי קיסינג'ר בסין לקראת ביקורו העתידי של הנשיא ניקסון ובמהלך הביקור שלו כתב אמריקאי בשם ג'יימס רסטון אושפז בבית חולים סיני בשל דלקת בתוספתן. ובבית החולים לאחר הניתוח הוא עבר דיקור סיני וקיבל צמחי מרפא להקלה על הכאבים. כשהוא חזר לארה"ב הוא פרסם כתבה גדולה בניו יורק טיימס על הרפואה הסינית שקיבל במהלך האשפוז. יש הטוענים כי פרסום זה הכניס לתודעת המערב את הרפואה הסינית.