נוירו-רדיולוגיה פולשנית

מפרצת מוחית היא התרחבות של כלי דם כתוצאה מהיחלשות מולדת או נרכשת (למשל חבלה) בדופן כלי הדם. ללא התערבות המפרצת תמשיך להתרחב ובכ-3% מהמקרים תיקרע לבסוף ותגרום לדימום מוחי ולמוות. עם זאת רוב הסובלים ממפרצת מוחית כלל לא יודעים על קיומה וכנראה יחיו איתה חיים ארוכים ללא תסמינים או הזדקקות לטיפול כלשהו. חלון הזמן לטיפול בדימום מוחי הנגרם ממפרצת (על ידי סגירתה בצנתור) הוא 12-24 שעות.

דימום מוחי מלווה בדרך כלל בכאבי ראש חזקים שאינם עוברים בנטילת משככי כאבים, הקאות, סחרחרות וקישיון עורף, המתרחש בגלל התכווצות שרירים לאור דימום במעטפות המוח הקשורות לחוט השדרה. עם הופעת אחד או יותר מן התסמינים, מומלץ לפנות למחלקה לרפואה דחופה בהקדם. במקרה בו מתגלה מפרצת שטרם נקרעה ניתן לשקול טיפול לסגירתה בהתאם למיקומה, גודלה, גילו של המטופל ומצבו הכללי. בדרך כלל מפרצות מעל 5 מ"מ ידרשו צנתור, מפרצות קטנות יותר ידרשו לרוב רק מעקב.

בדרך כלל לא ניתן להעריך את הסיבה המדויקת בגינה התפתחה מפרצת, אולם ישנם מספר גורמי סיכון מוכרים: גיל מבוגר, יתר לחץ דם, פציעות ראש, עישון וצריכה קבועה של סם הקוקאין.

הטיפול החדש במכשיר צנתור דו-מישורי חדיש כולל החדרת תומכנים זעירים בגודל מילימטר עד שניים הנקראים "בייבי סטנטים" אל מוחו של המטופל בפעולה זעיר פולשנית. למכשיר מערכת הדמיה מובנית, המאפשרת לראות בכל שלב כי התומך עושה את העבודה ומונח במקומו בדיוק של חלקיקי המילימטר.

במהלך הטיפול אנו חודרים לעורק החולה בעדינות כדי לא לקרוע אותו ובעצם בונים אותו מחדש באמצעות השמת תומך מתכתי (רשת צפופה). בתהליך ההחלמה העורק בונה על הסטנט מעטפת, כך שהסטנט הופך להיות חלק מהעורק והמפרצת נסגרת.
בספרות הרפואית טרם נמצא הגורם לקרע בעורק (הקרוי בשפה הרפואית דיסקציה). על פי ההשערות, חלק מהמקרים נגרמים כתוצאה מחבלה משמעותית בראש או תנועת ראש חדה.

מלפורמציה על שם כיארי (Chiari Malformation) היא מום נוירולוגי, שבו העצם הסוגרת את חלקה האחורי של הגולגולת קטנה מהמקובל. כתוצאה מכך נוצרת צפיפות באזור השקדים והמוח הקטן (ידוע גם בשם מוחון). צפיפות זו עלולה לגרום לחסימה במעבר של נוזל המוח (CSF), המקשר את המוח וחוט השדרה, בנוסף הצפיפות הזו עלולה לגרום לתסמינים כגון הפרעות בליעה, יציבה ושינויים תחושתיים ומוטורים בגפיים.

האם זה מסוכן?

כאמור הצניחה של השקדים לתוך תעלת השדרה עלולה להתבטא בתסמינים בידיים וברגליים, חולשה ואף לחוסר שיווי משקל. הצטברות הנוזל יכלה לגרום להידרוצפלוס ולהרחבת חדרי המוח. חלק ניכר מהחולים אינם סובלים מתסמינים כלשהם והמום מתגלה רק בבדיקה אקראית. כתוצאה מכך, בילדים רבים המחלה אינה מאובחנת עד להופעת תסמינים, אשר גורמים להפרעה באיכות החיים ולירידה תפקודית.

השפעתו של המום ניכרת בדרך כלל רק בגילאי ההתבגרות, ובמקרים אלה היא מתאפיינת בכאבי ראש וצוואר, סחרחורות, נימולים בידיים והפרעות שינה (הפסקות נשימה בעת שינה). לעתים קרובות, מייחסים את הסימפטומים להפרעות פסיכולוגיות של גיל ההתבגרות והסיבה להופעת התסמינים אינה מאובחנת.

התסמינים עצמם שונים מאדם לאדם ובהתאם לדרגת החומרה של המום. באופן כללי ניתן לומר כי החולים בדרך כלל מתלוננים על כאבים באזור העורף והצוואר, שמוחמרים בעיקר כאשר מתכופפים ומשתעלים. תסמינים נוספים שעלולים להופיע: סחרחורות, אי יציבות בהליכה, כפל ראייה, הפרעות בבליעה והפסקות נשימה במיוחד בשינה.

חשוב להדגיש שלא לכל חולה שיש צניחה של השקדים יצטרך לעבור ניתוח לכיארי, יש מצבים שניתן לעקוב אבל חשוב לעבור תמיד הערכה אצל נוירוכירורג מומחה בניתוחים האלה עם צבר ניסיון של מאוד מקרים.

התסמינים הבאים עלולים לאפיין מלפורמציה על שם כיארי:

1. כאבי ראש שמקרינים לעורף ומחמירים בפעילות גופנית ושיעול.
2. צרידות ובעיות בבליעה.
3. הפסקות נשימה בשינה.
4. חולשת גפיים.
5. הפרעות בשיווי המשקל.

לפני

אחרי

מטרת הניתוח היא להוציא את העצם שגורמת לצפיפות באזור הגומה אחורית וליצור מקום למוח הקטן והשקדים, לשחרר את הלחץ הפנים-גולגולתי ולהיפטר מהתסמינים המציקים. בניתוח עצמו, שנקרא קרניוטומיה של הגומה האחורית, מגדילים את המקום המצומצם של המעבר בין הראש לצוואר ופותחים חלון עצם קטנה הן בגולגולת והן בחוליה הראשונה של עמוד השדרה. נוסף לכך, מרחיבים את הקרומים שעוטפים את המוח הקטן ואת חוט השדרה.

בניתוח לתיקון מלפורמציה על שם כיארי נדרש אשפוז שיכול להימשך ארבעה עד ששה ימים. זמן ההחלמה והחזרה לשגרה מתאפשרת בדרך כלל תוך מספר שבועות. עם זאת, בחודשיים הראשונים לאחר הניתוח אנחנו מגבילים את הפעילות הגופנית כדי לאפשר החלמה לרקמות באזור הניתוח. ברוב המקרים מובטחת חזרה לחיים מלאים ונורמליים לאחר הניתוח.

צנתור מוח ועמוד שדרה (בדיקת אנגיוגרפיה אבחנתית לאזורים אלו) הינה בדיקה מאפשרת לאבחן מחלות של כלי הדם במוח, בצוואר ולאורך תעלת השדרה.
הבדיקה מתבצעת בד"כ במצב של ערות על מנת שיהיה אפשר לעקוב אחר תגובות הנבדק, אינה כואבת ונמשכת כ- 30 דקות.

תחת הרדמה מקומית, מוכנס צנתר דרך המפשעה ומועלה תוך כדי ניווט עד לעורקי הצוואר.
מכשיר ההדמיה ייעודי לבדיקות מסוג זה, דו-מישורי, ומאפשר לראות את הצנתר בכל רגע נתון בזויות שונות על מנת לשפר את יכולת הניווט.
לאחר הכנסת הצנתר, מוזרק דרכו חומר ניגוד, ובשיקוף (קרינת רנטגן), מתקבלות מפות של כלי הדם.

הסיכון העיקרי בבדיקת מוח אבחנתית הנו תסחיף העלול לגרום לאירוע מוחי, סיכון זה מוערך בפחות מחצי אחוז בידיים מנוסות.
לאחר הבדיקה יש לשכב על הגב במשך 8 שעות מבלי לקפל את הרגל בה בוצעה הדקירה.