אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית נפוצה המאופיינת בפרכוסים חוזרים הנובעים מפעילות חשמלית בלתי תקינה במוח. הבנת מהות המחלה, דרכי האבחון והטיפול בה הכרחית לא רק למטופלות ומטופלים, אלא גם למשפחותיהם ולצוותים המטפלים בתחום הבריאות. למרות האתגרים שמציבה המחלה, ניתן לנהל אורח חיים מלא ופעיל בעזרת טיפול מתאים וליווי מקצועי. המאמר הזה יספק לכם את מידע שחשוב שתדעו על אודות המחלה וההתמודדות עם אפילפסיה.
מהי אפילפסיה?
הגדרה רפואית ושכיחות
אפילפסיה היא הפרעה במערכת העצבים המרכזית הגורמת לפרכוסים חוזרים כתוצאה מפעילות חשמלית לא תקינה של תאי העצב במוח. בתחום הנוירולוגיה נחשבת אפילפסיה לאחת ההפרעות הנפוצות ביותר, המאופיינת בהתפרצויות בלתי מבוקרות של פעילות חשמלית עודפת במוח.
מצבים רפואיים נלווים לאפילפסיה
לאפילפסיה יכולות להיות השפעות שליליות על הרווחה החברתית והפסיכולוגית, כולל בידוד חברתי, סטיגמה או נכות. לקויות למידה שכיחות יותר אצל אלה הסובלים מהמחלה, במיוחד בקרב ילדים עם אפילפסיה, והסטיגמה יכולה להשפיע גם על המשפחה התומכת. הפרעות מסוימות מתרחשות לעיתים קרובות יותר אצל אנשים עם אפילפסיה, בהתאם לסוג האפילפסיה, וכוללות דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית ומיגרנה. הפרעת קשב והיפראקטיביות שכיחה יותר בילדים עם אפילפסיה בהשוואה לילדים ללא אפילפסיה, והיא בעלת השלכות משמעותיות על ההתנהגות, הלמידה וההתפתחות החברתית.
סוגים וסימנים של התקפים אפילפטיים
סוגי התקפים
אפילפסיה נחלקת לשני סוגים עיקריים על פי המיקום שבו התחיל ההתקף האפילפטי: אפילפסיה מוקדית, שבה הפעילות החשמלית הלא תקינה מתחילה באזור אחד בקליפת המוח, ואפילפסיה כללית, שבה הפעילות החשמלית הלא תקינה מקורה מתחת לקליפת המוח ומתפשטת במהירות לכל קליפת המוח. את הפרכוסים נהוג לסווג למוקדיים או לכלליים - על פי המקור שבו מתחילה הפעילות החשמלית הבלתי תקינה.
סימנים מקדימים
הסימנים המקדימים לפרכוסים יכולים לכלול תחושה של ריח או טעם מוזר בפה, ראייה מטושטשת, ראיית אורות, שמיעת צלילים, וחוסר תחושה או חולשה. לעיתים קרובות להתקף מוקדי קודמת חוויה מקדימה הנקראת אאורה, הכוללת תופעות חושיות (חזותיות, שמיעתיות או ריחניות), נפשיות, אוטונומיות ומוטוריות. במהלך ההתקף עשוי להופיע גם אוטומטיזם - פעולות לא מודעות, שהן לרוב תנועות פשוטות וחוזרות כמו כיווץ השפתיים או פעולות מורכבות יותר כמו ניסיון להרים משהו.
איך לזהות התקף בזמן אמת?
פרכוסים הם התסמין העיקרי של אפילפסיה, והם מתבטאים בהתאם לאזור המוחי שבו מתרחש הכשל החשמלי - למשל, כשל באזור המוחי ששולט בתנועות הגפיים יתבטא ברעד וקפיצות שלהם, וכשל באזור המוחי שאחראי לראייה יתבטא בהזיות ראייה וסנוור. התקפים טוניים קלוניים כלליים מתאפיינים בהתכווצות של הגפיים לאחר פשיטה שלהן לאורך יחד עם הקשתת הגב האחורי הנמשכת 10-30 שניות (השלב הטוני), ולאחר מכן רעידות הגפיים, כאשר לעיתים נשמע קול המדמה בכי עקב התכווצות שרירי החזה.
עזרה ראשון בזמן התקף
מה לעשות בזמן התקף אפילפטי ומתי לפנות לעזרה רפואית?
המאמצים צריכים להתמקד במניעת פגיעה עצמית, ויש להקפיד להשכיב על הצד כדי למנוע חנק וכניסת הנוזלים לתוך הריאות, ואין להכניס בכוח שום דבר לתוך הפה בזמן התקף! . אם ההתקף נמשך יותר מ-5 דקות או אם יש יותר משני התקפים בשעה בלי לחזור לרמה התקינה של הכרה ביניהם, הדבר נחשב כמקרה חירום רפואי, המצריך פינוי מיידי לקבלת עזרה רפואית. מדובר במצב מסוכן מאחר שהוא עלול לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך ואף למוות, ולכן יש להזעיק עזרה רפואית במקרים אלו.
גורמים ואבחון של אפילפסיה
גורמים אפשריים לאפילפסיה
נמצאו גנים שונים שפגם באחד מהם יכול לגרום לאפילפסיה, ומעריכים שקיימים מאות גנים נוספים שטרם זוהו ושאחראים למחלה, כאשר רוב הגנים המעורבים משפיעים על תעלות יונים במישרין או בעקיפין. גורמים מבניים כמו נזק למבנה המוח עלולים לגרום לאפילפסיה, כתוצאה מגידול שפיר או ממאיר, מחבלת ראש או מאירוע מוחי (שבץ). בנוסף, גם דלקת חיידקית או נגיפית במוח, הפרעה התפתחותית של קליפת המוח, פגיעה מוחית תוך-רחמית, הפרעה בחילוף החומרים המוחי ומחלות ניווניות כמו אלצהיימר, יכולים להיות גורמים אפשריים לאפילפסיה.
תהליך האבחון
אבחון המחלה מתבצע במרפאה הנוירולוגית או במרפאת אפילפסיה ייעודית ומבוסס על סיפור המקרה ובדיקה נוירולוגית, כאשר רצוי לאסוף מידע רב ככל האפשר על ההתקף,תסמיניו וביטוייו, או להגיע עם עדי ראייה שיכולים לתאר את האירוע. המכון לאבחון נוירולוגי מבצע בדיקות עזר חשובות, כאשר ההבדיקה הנפוצה ביותר היא EEG - בדיקה פשוטה שבה מוצמדות אלקטרודות לקרקפת שרושמות את האותות החשמליים מקליפת המוח, ויכולות לזהות פעילות חשמלית בלתי תקינה לעיתים גם לא בעת פרכוס.
אפשרויות טיפול באפילפסיה
טיפול תרופתי
מטרת הטיפול באפילפסיה היא למנוע פרכוסים ולאפשר תפקוד רגיל ואיכות חיים טובה. בכל מרפאת אפילפסיה מותאם טיפול אישי, כאשר מתבצעת בחירת תרופות ספציפיות המתאימות לסוג הפרכוסים וגם לנתונים אחרים כולל מחלות רקע נוספות או תרופות קבועות אחרות לדוגמה
טיפולים תומכים ואלטרנטיביים
דיאטה קטוגנית הכוללת כמות שומן גבוה, צריכה נמוכה של פחמימות וכמות נאותה של חלבון עשויה להקטין את מספר ההתקפים ולמנוע התקפים אצל חלק מהאנשים, במיוחד אצל ילדים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים.
באוכלוסיה המבוגרת ישנה אפשרות להתאמת דיאטה "ידידותית" יותר אשר גם בוכיחה יעילות בהפחתת פרכוסים. בכל מקרה ההמלצה צריכה להיות של צוות המרפאה ובליווי דיאטני.
דרכי טיפול מתקדמות
השתלת קוצב וגאלי (VNS) היא טיפול המבוסס על מכשיר חשמלי קטן, הדומה לקוצב לב, אשר מושתל מתחת לעור, לרוב בחזה, ושולח למוח פולסים חשמליים דרך עצב הוואגוס שעובר בצוואר. ההנחה היא שגירוי עצב הוואגוס משנה את מעבר האותות החשמליים במוח, מדכא את הפעילות החשמלית הלא תקינה וכך יכול להפחית את תדירותם, אורכם ועוצמתם של הפרכוסים. ניתוח להסרת מוקד אפילפטי הוא אפשרות טיפול נוספת למטופלים שסובלים מאפילפסיה מוקדית ואינם מגיבים היטב לטיפול התרופתי, וכיום הוא יכול להיעשות בגישות פחות חודרניות מבעבר.
חיים עם אפילפסיה
אורח חיים מומלץ ותזונה מותאמת
הדרך הטובה ביותר לחיות עם המחלה היא באמצעות הקפדה על לקיחת התרופות ובאמצעות מעקב רפואי סדיר - כולל עריכת בדיקות דם בהתאם לתרופה שנוטלים. אם ידוע שההתקפים האפילפטיים נגרמים כתוצאה מגירויים חיצוניים כלשהם, כמו הבזקי אור, יש להימנע מהם, וזו הסיבה שלמשחקי מחשב מסוימים מצורפת אזהרה שהם כוללים הבזקים שעלולים להיות מסוכנים לחולי אפילפסיה. לאנשים עם צליאק או רגישות לגלוטן, ואנשים בעלי הסתיידות אוקסיפיטלית, תזונה ללא גלוטן עשויה להפחית את תדירות ההתקפים.
פעילות גופנית ואפילפסיה
פעילות גופנית מוצעת כאפשרות יעילה למניעת התקפים, וקיימים מספר נתונים אשר תומכים בטענה הזו. יחד עם זאת, יש להקפיד על פעילות מבוקרת ולהתייעץ במהלך ביקור המרפאה לגבי סוגי הפעילות הגופנית המומלצים.
אפילפסיה בילדים
אפילפסיה מופיעה באופן שונה אצל ילדים ומבוגרים, עם סטטיסטיקה המראה שלכ-50% מהילדים שלוקים במחלה יש אפילפסיה מוקדית ול-50% אפילפסיה כללית, בעוד שלכ-90% מהמבוגרים שלוקים במחלה יש אפילפסיה מוקדית. הילדים המטופלים במחלקת נוירולוגיה ילדים עלולים להתמודד עם אתגרים נוספים, כמו הפרעת קשב והיפראקטיביות, אוטיזם ושיתוק מוחין אשר בהן שכיחות האפילפסיה גבוהה יותר.
אפילפסיה בהיריון
רוב הנשים עם אפילפסיה יכולות להרות ומרביתן אכן עוברות הריונות ויולדות ללא סיבוכים. יחד עם זאת, בנשים הרות עם אפילפסיה קיימים סיכונים שעלולים להשפיע הן על האישה והן על התינוק. חשוב להדגיש שבאמצעות מעקב וטיפול נכון ניתן לצמצם את הסיכון.
לרוב, בנשים עם אפילפסיה מועדפים הריונות מתוכננים. כך ניתן להיערך לקראת ההיריון, בין היתרעל ידי טיפול מראש בויטמינים והתאמת הטיפול התרופתי במידת הצורך. עם זאת, הרבה מההריונות של נשים עם אפילפסיה אינם מתוכננים. מסיבה זו עדיף להעלות לדיון וייעוץ ככל האפשר האפשרות של הריון, אפילו כאשר הוא אינו מתוכנן בזמן הקרוב. המצב האידאלי הוא ניהול של ההיריון מראש ולכל אורכו ע"י מרפאת האפילפסיה.
זכויות ותמיכה
זכויות רפואיות וחוקיות
ממחקרים עולה שהסיכון של נהג חולה אפילפסיה להיות מעורב בתאונת דרכים גדול פי 2 מהסיכון של האוכלוסייה הכללית, ולכן מוטלות בישראל ובמדינות רבות נוספות הגבלות על רישיון הנהיגה של חולי אפילפסיה. הגוף האחראי בישראל להמלצה לתת רישיון נהיגה או לשלול אותו ממי שסובלים מבעיות רפואיות הוא המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד), וחלה חובה על רופאים לדווח למכון על מטופלים מעל גיל 16 עם מחלות שעלולות לסכן בנהיגה. במקרים רבים, לאחר תקופה ממושכת ללא פרכוסים, אנשים עם אפילפסיה עשויים להיות זכאים לקבל רישיון נהיגה, בהתאם לחוקים ולתקנות המקומיות.
תמיכה פסיכולוגית וחברתית
קבוצות תמיכה מקומיות מאפשרות למטופלות ומטופלים ולמשפחתם לשתף חוויות, ללמוד דרכי התמודדות יעילות ולקבל תמיכה רגשית ממי שנמצא במצב דומה. חשוב להתמודד עם הסטיגמה הקיימת סביב אפילפסיה, לא להסתיר ולקבל תמיכה מתאימה.
ארגוני סיוע ואיגודים מקצועיים
בישראל פועלת האגודה הישראלית לאפילפסיה המספקת תמיכה, מידע וסיוע לחולים ולבני משפחותיהם, ומקדמת מודעות ציבורית לנושא. ברמה הבינלאומית, הליגה הבינלאומית נגד אפילפסיה (ILAE) מאגדת מומחים ואנשי מקצוע מתחום הרפואה והמחקר ופועלת לקידום הטיפול והמחקר בתחום האפילפסיה. ארגונים כמו "יחד" וקבוצות תמיכה מקומיות בבתי חולים מציעים מפגשים קבועים, הרצאות מקצועיות וייעוץ שוטף לחולי אפילפסיה ומשפחותיהם, ומהווים רשת תמיכה חשובה להתמודדות היומיומית עם המחלה.
שאלות נפוצות FAQ
1. מהם הסימנים המקדימים להתקף? בחלק מהפרכוסים חווים אאורה - תחושות כמו ריח או טעם מוזר, ראייה מטושטשת, תחושת נימול, או הרגשת חרדה פתאומית לפני ההתקף.
2. האם אפילפסיה היא מחלה תורשתית? בחלק מהמקרים יש מרכיב גנטי, אך ברוב המקרים היא נגרמת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.
3. האם ניתן לנהל אורח חיים רגיל עם אפילפסיה? בהחלט כן, ניתן לנהל חיים מלאים ופעילים עם טיפול תרופתי מתאים והקפדה על אורח חיים בריא.
4. האם אפילפסיה משפיעה על תפקוד בעבודה או נהיגה? תלוי במידת השליטה בהתקפים - יש הגבלות חוקיות על נהיגה ועיסוקים מסוימים עד להשגת יציבות בטיפול.
5. מה לעשות בזמן התקף אפילפטי? יש להשכיב את האדם על צדו, להרחיק חפצים מסוכנים, לא להכניס דבר לפיו, ולהזעיק עזרה אם ההתקף נמשך מעל 5 דקות.
סיכום
אפילפסיה, למרות היותה הפרעה נוירולוגית נפוצה, מאפשרת לרוב חיים מלאים עם טיפול מתאים. יחד עם זאת, חשוב להבין את המחלה, לדעת לזהות סימני התקף מקדימים ולהקפיד על קבלת טיפול מתאים כדי ליהנות מבריאות תקינה, למרות האתגרים הרבים. אם אתם או אדם קרוב לכם מתמודדים עם אפילפסיה, אל תהססו לפנות לקבלת לייעוץ רפואי ולהסתייע בקבוצות תמיכה, שכן ידע ותמיכה הם הכלים החשובים ביותר.
המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא.ה ו/או למומחה/ית בלבד.
