אנפילקסיס – תוכנית פעולה

אנפילקסיס מהו?

אנפילקסיס הוא תגובה אלרגית קיצונית העלולה להיות מסכנת חיים. תגובה זו מערבת מספר מערכות בגוף ועלולה לגרום לקשיי נשימה חמורים, לאיבוד הכרה ואף למוות.
אנפילקסיס עלול להופיע לאחר חשיפה לאלרגן: מזון, תרופה, ארס דבורים וצרעות או גומי טבעי. המזונות השכיחים הגורמים לאלרגיה בילדים הם חלב, ביצים, בוטנים, שומשום ואגוזים. המזונות השכיחים במבוגרים הם אגוזים, בוטנים, דגים ופירות ים.

מנגנון:

בחשיפה ראשונה לאלרגן הגוף יוצר כנגדו נוגדנים מסוג IgE. בחשיפה חוזרת האלרגן ייקשר לנוגדנים ואלה יאותתו למערכת החיסונית לשחרר חומרים שיתקפו את האלרגן. החומרים הללו גורמים לתגובה האלרגית. אם מדובר בהפעלה מקומית ומוגבלת של מערכת החיסון, נגרמות תופעות אלרגיות מקומיות בלבד כגון נזלת אלרגית, תפרחת ואסתמה. אך אם משתחררות כמויות גדולות של החומרים התוקפים, התגובה עלולה להתרחש ברקמות ובאיברים רבים וליצור התקף אלרגי קיצוני - אנפילקסיס.

תסמינים וסימנים:

התופעות האופייניות לתגובה אנפילקטית עלולות להתפתח במהירות תוך דקות ולערב את מערכות הגוף השונות:
עור: תפרחת, נפיחות ובצקת, גרד.
אף: עיטוש, נזלת מימית.
דרכי עיכול: בחילה, כאב בטן עוויתי, הקאה, שלשול.
לוע: תחושת צריבה בלוע, הפרעה בבליעה, צרידות, שינוי בקול, כחכוח.
מערכת הנשימה: שיעול, קוצר נשימה, צפצופים.
לב: דופק חלש, ערפול הכרה, התעלפות, חיוורון או הכחלה.
תסמינים נוספים: תחושת חרדה, כאב ראש, תחושת כאב או לחץ בחזה.
התגובה האנפילקטית לא בהכרח מסתמנת בכל התסמינים שצוינו לעיל, וב-25% מהמקרים תיתכן הישנות התסמינים כעבור מספר שעות.

טיפול בתגובה אנפילקטית על רקע אלרגיה למזון:

הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. כל אדם שעבר תגובה אנפילקטית נמצא בסיכון לתגובה אנפילקטית חוזרת ואנשים הסובלים מאסטמה ומרגישות למזון נמצאים בסיכון לתגובה מסכנת חיים.
בחשד לחשיפה למזון האלרגני יש לזהות מיידית סימני תגובה אנפילקטית, להשתמש במזרק אדרנלין אוטומטי (Epi-pen) ולנהוג על פי תכנית פעולה למצב חירום (ראו כאן).
האדרנלין פועל במהירות וגורם לעליית לחץ הדם, להרחבת הסמפונות ולירידת הנפיחויות (הבצקות).
מהירות הטיפול קריטית במקרים אלה. הזרקה מהירה של אדרנלין עשויה להציל חיים ולמנוע סיבוכים מיותרים. אולם משך השפעת האדרנלין בגוף עומד על כעשרים דקות. על כן, אחרי הזרקתו, יש להזעיק סיוע רפואי או לפנות את החולה לחדר מיון.
בבית החולים יינתן טיפול נוסף בהתאם לצורך: עירוי נוזלים, תרופות אנטי-היסטמיניות, סטרואידים, חמצן ומרחיבי סמפונות בשאיפה לריאות (אינהלציות).
אם אין התאוששות מיידית תינתן מנה נוספת של אדרנלין ובמצב של שוק אנפילקטי - גם טיפול תומך ללב ולמערכת הנשימה.
חובה להשגיח על החולה כמה שעות לפחות, גם במקרים הקלים, עד להתאוששותו המוחלטת, וכן לוודא את אי-הישנותן של התופעות. במקרים קשים המטופל יאושפז.

מניעה:

כאמור, תגובה אנפילקטית היא תגובה קשה ומהירה העלולה להתרחש במקום בו לא ניתן להגיש עזרה מיידית ואופטימלית לנפגע. אופייה הבלתי צפוי של התגובה מחייב להקדיש מאמצים ניכרים למניעתה:
1. יש להימנע לחלוטין מאכילת מזון אליו קיימת רגישות אנפילקטית, כולל מוצרים מאותו מזון.
2. יש לבדוק בקפדנות תוויות ורשימות תכולה של כל מרכיבי המזון במוצרים ולהימנע ממזונות שאינם מסומנים.
3. יש לשאת באופן קבוע מזרק אדרנלין אוטומטי ולדאוג לחדש מרשם כשפג תוקפו.
4. מומלץ להדריך ילדים מעל גיל 12 לשימוש עצמי במזרק. בגילאים צעירים יותר ניתן לשקול זאת על פי היכרות ההורים והמלצת הרופא המטפל.
5. יש להדריך צוותים חינוכיים בגנים ובבתי הספר לגבי זיהוי סימני התגובה האנפילקטית ושימוש במזרק אדרנלין בשעת חירום.
6. יש להקפיד על מעקב אצל רופא מומחה לאלרגיה, הכולל התאמת תכנית פעולה אישית לזמן חירום ותרגול שימוש במזרק דמה.
7. רצוי להצטייד בצמיד אזהרה רפואי המציין את החומר אליו רגישים.

חשוב לזכור: הקפדה על עקרונות אלה מצילה חיים!