כיצד מסירים אבן מהכליה?
הטיפול באבן כלייתית מצריך ניתוח גדול. ההבנה של מחלות אבנים בשילוב של טכנולוגיות מתקדמות הובילה לפיתוח אלטרנטיבות טיפוליות וגישות פחות פולשניות לטיפול ברוב האבנים הכלייתיות. ההחלטה לבחור בטיפול מסוים על פני  טיפול אחר מושפעת ממספר האבנים, גודלן, מיקומן והרכבן, בנוסף למצבו הרפואי הנוכחי של החולה וההיסטוריה הרפואית אותה הוא נושא.


ריסוק אבנים חיצוני על ידי גלי הדף (Extracorporeal Shock Wave Lithotripsy)
שיטה זו היא השכיחה ביותר לטיפול באבנים בכליה. השיטה מערבת מתן של גלי הלם לאבן. גלי ההלם נוצרים ע"י מכונה לריסוק חוץ גופי או ליטוטריפטור והם נודדים מחוץ לגוף, דרך העור והרקמות עד שהם מגיעים לאבן שבתוך הכליה או השופכן.
הטיפול נעשה בשילוב עם צילום רנטגן כדי לכוון למיקום המדויק בכליה. גלי הלם חוזרים גורמים לשבירת האבן לפיסות קטנות אשר יכולות לצאת החוצה עם השתן. הטיפול הראשון מסוג זה נעשה בתחילת שנות השמונים והוא עדיין מתקיים היום. במרכז הרפואי שערי צדק הפעולה מתבצעת בדך כלל תחת הרדמה אזורית בשעות אחרי הצהריים וכרוכה באשפוז ללילה.
לאחר הטיפול, שכיח שהמטופל ירגיש אי נוחות באזור המותן. דם עלול להופיע בשתן במשך מספר ימים. ניתן לקחת תרופות לשיכוך כאבים. בד"כ אין צורך באנטיביוטיקה אם לא קיימת היסטוריה של דלקות שתן.
אין לבצע טיפול מסוג זה במקרים הבאים: היריון, הפרעות בקרישת הדם, זיהום בשתן, ומפרצת באבי העורקים ליד האבן המטופלת.
גודל האבן והרכבה ישפיעו על תוצאת הטיפול בריסוק חוץ גופי. אבנים המורכבות מציסטין או סוגים שונים של אבני סידן קשות יחסית ויגיבו פחות טוב לטיפול זה. אבנים גדולות עלולות שלא להתפרק כנדרש והחולה יזדקק לטיפול נוסף.
תוצאה אפשרית של טיפול ב-ESWL היא שבירה חלקית של האבן או שבירה שאיננה מספקת כדי לאפשר לאבן לעבור.
בדרך כלל לאחר הריסוק החוץ גופי החולה ישתחרר לביתו ויוזמן לביקורת במרפאה תוך שבועיים עד חודש. לקראת הביקורת יש צורך להביא צילום בטן ריק או סונר של הכליות ודרכי השתן על מנת לוודא שהאבן אכן התרסקה.

אורטרוסקופיה
טיפול בעזרת טלסקופים קטנים המוחדרים אל שלפוחית השתן ואל פתח השופכן. הטלסקופ מאפשר הסתכלות על אבנים בשופכן או בכליה. בהתאם לגודל האבן ולקוטר השופכן האבן תתרסק או תוסר. השיטה המקובלת לריסוק אבנים היא תוך שימוש בלייזר. הלייזר עובר דרך תעלה קטנה בטלסקופ ומשמש לריסוק האבן לחתיכות קטנות. אחד היתרונות בטיפול מסוג זה הוא יכולת הזיהוי הישירה של תהליך הריסוק באבן. מעבר לכך, חתיכות קטנות של אבן שרוסקה ניתנות לאיסוף ולאנזליזה ע"י העברת סל-לאיסוף-אבנים דרך הטלסקופ, לכידת השברים והוצאתם.
לייזר מסוג הולמיום נחשב לבטוח וליעיל ביותר והוא מתאים לכל סוגי מרסקי האבנים. במרכז הרפואי שערי צדק יש לייזר מתקדם מסוג זה. ללייזר זה יש מספר יתרונות העולים על יתר סוגי הלייזר. הוא מסוגל להעביר את האנרגיה שלו דרך סיב גמיש, מה שמאפשר את השימוש בו הן בכיליה והן בשופכן, וכן שובר את האבן לפיסות קטנות יותר ועל כן יעיל יותר מרוב השיטות האחרות לריסוק האבנים.
העברת האורטרוסקופ דרך הצינורית הזעירה שהיא השופכן גורמת במקרים רבים לבצקת באזור. הבצקת יכולה לגרום לחסימה חולפת בשופכן ועל כן במקרים רבים מושאר תומכן פנימי (סטנט או double J) בתוך השופכן לאחר הניתוח. הסטנט מאפשר לשתן לעבור מהכליה לשלפוחית ופותר זמנית את החסימה. הוצאת התומכן נעשית בדרך כלל תוך שבוע עד חודש לאחר הניתוח. הוצאת התומכן נעשית במכון האורולוגי תחת הרדמה מקומית בלבד ולוקחת מספר דקות. ההוצאה נעשית על ידי החדרת טלסקופ קטן דרך השופכה ולתוך השלפוחית ושליפת התומכן בעזרת מלקחיים. במקרים רבים אנו קושרים חוט דק לתומכן שיוצא דרך השופכה וכך משתחררים הביתה מהאשפוז. לאחר מספר ימים מוזמנים למרפאה ושולפים את הסטנט על ידי משיכת החוט. פעולה זו אורכת דקות ספורות ואינה כרוכה בכאב משמעותי. התומכן יכול לגרום לדימום קל בשתן ולתסמינים הדומים לתסמיני זיהום בדרכי השתן מאחר שקצהו של הסטנט יושב בשלפוחית השתן וזהו למעשה גוף זר המגרה את השלפוחית.
הפעולה נחשבת לבטוחה ביותר, אך כמו בכל פרוצדורה סיבוכים יכולים להתרחש. לעתים נוצרת רקמה צלקתית בשופכן היכולה להצר אותו ולהפריע למעבר השתן מהכליה. מקרים אלה מתרחשים בעיקר במצבים בהם האבן בשופכן נעוצה ברקמה או שישנה התנקבות של השופכן במהלך הניתוח. בזכות ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום השכיחות של היצרות בשופכן מתרחשת כיום בפחות מ-1% של המטופלים. 

הוצאה מילעורית של אבנים מהכליות (PCNL)
זהו הטיפול המיטבי לאבנים גדולות בכליה או בשופכן העליון. הניתוח במתבצע בדרך כלל בהרדמה כללית ובמהלכו מבצעים חתך של כס"מ במותן מעל הכליה, דרכו מעבירים טלסקופ ישירות לתוך הכליה. הטלסקופ מאפשר זיהוי האבנים בתוך חללי הכליה. דרך הטלסקופ ניתן להעביר מכשירים שונים ובעזרתם לרסק את האבנים ולשאוב את פירורי האבן. בסוף הניתוח ברוב המקרים לא נותרות כלל אבנים בכליה ובשופכן, ועל כן אין צורך להעביר את פירורי האבן דרך השופכן לשלפוחית.
בסוף הניתוח מושארת צינורית קטנה (נפרוסטום) במותן. הצינורית מנקזת שתן מהכליה ומאפשרת לכליה להחלים. בדרך כלל לאחר הניתוח מבוצע צילום רנטגן על מנת לוודא שלא נותרו פירורי אבנים בתוך הכליה ושאין חסימה במעבר השתן בין הכליה לשלפוחית. במיעוט המקרים נותרים פירורים בכליה ואז ניתן לבצע פעולה נוספת, קצרה יותר, ובה מוציאים את הפירורים שנותרו בדרך הקיימת מהמותן. פעולה זו מבוצעת בטשטוש או בהרדמה. כעבור מספר ימים ולאחר שבוצעו הצילומים הצינורית מוצאת החוצה. משך האשפוז הוא בדרך כלל שני לילות. למרות שניתוח PCNL הוא בטוח, סיבוכים ייתכנו. ישנה מידה מסוימת של דמם כאשר מרחיבים את הדרך מהמותן לכליה. דמם משמעותי הוא נדיר למדי. ב 1%-2% מהמקרים יש צורך במתן דם לאחר הניתוח עקב דימום משמעותי יותר. חום לאחר הניתוח הוא שכיח למדי ויכול להיות סימן לזיהום בדרכי השתן. במקרה כזה בדרך כלל ניתנת אנטיבוטיקה דרך הווריד עד לירידת החום.
 
Laparoscopy
לפרוסקופיה לטיפול באבנים בכליות נעשית במקרים נדירים. לעתים האבן בכליה נוצרת עקב חסימה מולדת במוצא הכליה (היצרות ב-UPJ) ולעתים ניתן לתקן את ההיצרות בגישה לפרוסקופית ובאותו הניתוח להוציא את האבן מהכליה.