כיצד ניתן למנוע אבנים בכליות?


בעוד שלא תמיד ניתן למנוע לחלוטין אבנים בכליות, ניתן להפחית את תדירותן, גם במקרים קשים. 
היווצרות של אבן בכליה היא תהליך מטאבולי שניתן להשפיע עליו ועל ידי כך להפחית הסיכוי להשנות של אבנים.
על מנת למנוע חזרה של אבנים בכליות יש להעריך את כל מאפייניו הייחודיים של המטופל אשר מעודדים גדילת אבנים. יש לשקול את המאפיינים הבאים:
היסטוריה משפחתית
מחלות אבנים נוטות לעבור במשפחה. סוגי אבן מסוימים, כגון ציסטין, עוברות לחלוטין בתורשה מהורה או אף מהסב או הסבתא. הנטיה להווצרות סוגים אחרים של אבן, כגון קלציום- אוקסלט, יכולה להיות תורשתית באופן חלקי אבל יכולה לפחות עם נטילת תרופות ושינויים בהרגלי האכילה. בעוד שההיסטוריה המשפחתית היא חלק מעניין בסיפור, היא איננה ניתנת לשינוי וככזו היא אינה מהווה גורם במאמץ מניעת המחלה. למרות זאת יכול להיות תפקיד לייעוץ גנטי בעתיד במקרים מסויימים.
אנטומיה של המטופל
ישנם מטופלים שמייצרים אבנים משום שהשתן שלהם אינו מתרוקן במלואו מהכליה. זה יכול להגרם ע"י סעיף כלייתי (calyceal diverticulum), שזהו כיס בכליה שבתוכו נאסף השתן, הנוזל נספג אבל המינרליים נותרים מאחור, או במקרים של היצרות במוצא הכליה (הצינור המנקז את הכליה פגום ושתן מצטבר באגן הכליה ובכך ניתן משך זמן ארוך יותר למינרלים להתחבר וליצור גבישי אבן).
שני מצבים אלו ניתנים לטיפול כירורגי ובכך יתאפשר לשתן לזרום באופן חופשי אל השלפוחית. בעוד שניתוח יכול לעצור יצירת אבן, עדיין יש צורך לאמוד ערכים חריגים בשתן ובדם המטופל כדי לפסול סיבות אחרות אשר עלולות לגרום ליצירת אבנים.
סוגי אבנים או הרכבים כימיים
מעבדות המתמחות בנושא אבנים, מבצעות אנליזה לאבנים אשר הופרשו באופן עצמאי או הוסרו בניתוח. לאחרונה במרכז רפואי שערי צדק הוחל לבצע אנליזה מתקדמת של אבנים בדרכי השתן באמצעות בדיקת x-ray diffraction, שהיא הבדיקה המתקדמת ביותר כיום. בדיקה זאת נעשית בשיתוף עם המרכז לננו-טכנולוגיה באוניברסיטה העברית בגבעת רם ומהווה השיטה המתקדמת ביותר בישראל לאנליזה של אבנים. בדוח הבדיקה מזוהים סוגי הגבישים הכלולים בדגימת האבן וכן אחוז ההימצאות של כל גביש. בעוד שאבנים מסויימות נמצאות טהורות, הרי שאבנים אחרות מורכבות מערב רב של גבישים. כמו כן, בגופו של מטופל אחד יכולים להווצר סוגים שונים של אבנים בתקופות שונות של חייו. מידע על סוג הגביש הנוצר בגופו של המטופל מאפשר לרופא המטפל לכוון את מאמציו למניעת יצירת האבן באופן חד יותר על ידי כך שהוא שם לו למטרה את הגורמים בשתן אשר מגבירים את יצירת סוג האבנים הספציפי למטופל. הסוג השכיח ביותר של אבנים הם קלציום-אוקסלט וחומצה אורית. סוגים שכיחים אחרים הם קלציום-פוספט, ציסטין ואבני זיהום. בנוסף, ישנן אבנים אשר נוצרות ע"י מטאבוליזים של תרופות מסוימות. הפתרון למניעת השנות של אבנים כאלה הוא הפסקת נטילת תרופות אלו.
בדיקות דם ובדיקות שתן
בדיקות דם ובדיקות שתן יכולות לזהות חריגות אשר יגרמו ליצירת אבנים. מטופלים אוספים שתן במשך 24 שעות כדי להעריך את הסיכון ליצירת אבנים. בדיקה ממושכת זו מציגה הן את נפח השתן והן את המרכיבים המופרשים מהגוף במשך יממה. מידע שנאסף מבדיקות  אלו הוא משמעותי ביותר וכולל גורמים רבים כגון נפח כללי של השתן, ריכוז הגבישים באבן, רמות הסידן, הנתרן, האוקסלט והחומצה האורית. בנוסף בדיקת רמת חומציות השתן (PH) הינה בדיקה חשובה מאחר ואבנים מסויימות נוטות להיווצר בשתן חומצי או בשתן בסיסי. אחד היתרונות בבדיקת שתן הוא היכולת לעקוב אחר שינויים המתרחשים במהלך הזמן. לדוגמא, מטופל יוצר אבני קלציום-אוקסלט. בבדיקת השתן הראשונה מתקבל עודף בקלציום ובאוקסלט. אם המטופל נטל תרופה להפחתת הסידן בשתן ודיאטה דלה באוקסלט, בדיקה חוזרת לאחר חודשיים תצביע האם שני מרכיבים אלו הופחתו. אם כן, הרי שהטיפול ימשך בהתאם לאותן המלצות. אם לא, הרי שהרופא המטפל יחפש שיטות טיפול אחרות (רמות גבוהות של קלציום בדם יכולות להווצר כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות או בעת קיומם של מצבים מסוימים כגון יצירה מוגברת של הורמון מבלוטת יותרת התריס. כמו הגורמים האנטומיים המצויינים לעיל, פעילות מוגברת של הבלוטת יותרת התריס תטופל כירורגית בטרם ימשכו מאמצי המניעה האחרים)
היסטוריה תזונתית
עבור רוב המטופלים, דיאטה היא גורם מכריע ביצירת אבנים. מטופלים יכולים בד"כ להפחית באופן משמעותי את יצירת האבנים בגופם ע"י שינוי המזונות שהם אוכלים ושינוי בכמות השתיה. מידע על דיאטה נכונה ניתן להשיג מהאורולוג המטפל.
איסוף השתן מראה את נפח השתן שהופרש ביממה וכן את ריכוזי המלחים בדגימה. בעוד שהיא איננה מראה את כמות הנוזלים שנצרכו (חלקם הלך לאיבוד בנשימה ובמעיים), הבדיקה מראה האם הנפח מספק. כמו כן, איסוף שתן במשך 24 שעות מודד את הפרשת הנתרן (מלח) והאוקסלט, וערכם מושפע ישירות מהדיאטה.

המלצות תרופתיות
תרופה להפחתת רמות סידן בשתן
במידה שנמצאה רמת סידן גבוהה בשתן, ייתכן כי יהיה צורך ליטול תרופה המפחיתה את רמות הסידן בשתן. התרופות השכיחות למטרה זו נקראות תיאזידים (thiazide diuretics). אלו הם סוגים מיוחדים של משתנים אשר מסייעים לכליות לשמר את הסידן בגוף ולאחסנו בעצמות וברקמות. תרופות אלו מהוות יתרון גדול גם למטופלים הסובלים מבריחת סידן ויכולות לתרום לצפיפות העצם. תופעת לוואי עיקרית כתגובה לקבוצת תרופות זו היא הפרשה מוגברת של אשלגן מהכליה, מה שמצריך מעקב ולעתים אף תוספת אשלגן באמצעות תזונה או כתרופה.
תרופה להפחתת רמות חומצת שתן
עבור מטופל שנמצאה אצלו רמה גבוהה של חומצת שתן (uric acid), המגבירה את הסיכוי ליצירת אבני חומצת שתן, ינתן מרשם לתרופה בשם זילול ( Allopurinol). תרופה שכיחה זו מפריעה לתהליך בשרשרת כימית שבה חלבון הופך לחומצת שתן. הפחתת חומצת השתן מערבת בתוכה שני יתרונות למטופל: הראשון, ישנן פחות מולקולות של חומצת שתן ליצירת גבישים מסוג זה. השני, מאחר ואבנים של חומצת שתן נוצרות בסביבה חומצית, הרי שהפחתת רמת החומצה בשתן יוצרת pH פחות חומצי (יותר בסיסי) ועל ידי כך מורידים הסיכוי ליצירת אבני חומצת שתן.
ציטראט
חסר של ציטראט בשתן תורם להווצרות אבנים אצל מטופלים רבים. ציטראט הוא מרכיב טבעי הנמצא בשתן ומונע התגבשות המומסים ליצירת קריסטלים ואבנים. הוא קיים בלימון ובפירות הדר בריכוזים גבוהים. ציטראט נימדד באיסוף שתן 24 שעות ואם נמצא ברמה נמוכה הרי שניתן לטפל בעזרת תוספי ציטראט:  Alkasolve או Uralyt-U. טיפול כזה יכול להגביר את הציטראט בשתן. בנוסף, מאחר והוא משולב עם אשלגן, ניתן לתת אותו כתוספת אשלגן לחולים הנוטלים תיאזידים (משתנים). הציטראט מעלה את רמת ה pH בשתן ולכן חייב להינתן תוך שיקול דעת. תרופות מרובות כאלו עבור חולה אחד עלולות להעלות את רמת ה pH גבוה מספיק עד לסיכון של יצירה מוגברת של אבנים הנוצרות בסביבה בסיסית, כגון  אבני סידן-פוספט.
טיפול מתמשך
לרופאים המטפלים קיימת גישה לכלים רבים המסייעים במניעת היווצרות אבנים בכליות. הכלים החשובים והיעילים ביותר הם האנליזה של אבן המטופל ותוצאות בדיקת שתן שנאסף במשך 24 שעות. ברגע שהתחיל טיפול, יש לקחת דגימת שתן נוספת של 24 שעות לאחר מספר חודשים על מנת לוודא שההמלצות מביאות להשפעה הרצויה על המדדים בשתן. לאחר מכן, יש לבדוק שוב את החולה בבדיקת רנטגן ובדיקת שתן מאיסוף של 24 ושעות לפחות פעם בשנה על מנת לוודא שהסיכוי ליצירת אבנים עדיין נמוך. באופן זה, תדירות יצירת אבן תפחת, והחולה יהיה חופשי מכאבים ומשיבוש אורח חיים תקין.