אבנים בכליות: כיצד ניתן למנוע אותן ואילו סוגי אבנים קיימים

מהן אבנים בכליות?

אבנים בכליות הן מבנים מוצקים הנוצרים כאשר מינרלים ומלחים מסוימים בשתן מתגבשים. תהליך זה יכול להתרחש כאשר השתן מכיל רמות גבוהות של חומרים מסוימים כמו סידן, אוקסלט או חומצה אורית, או כאשר השתן מרוכז מדי עקב חוסר בשתייה. האבנים יכולות להיות קטנות כגרגר חול או גדולות ככדור גולף, והן עלולות לגרום לכאבים חזקים ולסיבוכים שונים במערכת השתן.

כיצד ניתן למנוע היווצרות של אבנים בכליות?

בעוד שלא תמיד ניתן למנוע לחלוטין אבנים בכליות, ניתן להפחית את תדירותן, גם במקרים קשים. היווצרות של אבן בכליה היא תהליך מטאבולי שניתן להשפיע עליו ועל ידי כך להפחית הסיכוי להשנות של אבנים. על מנת למנוע חזרה של אבנים בכליות יש להעריך את כל מאפייניו הייחודיים של המטופל אשר מעודדים גדילת אבנים. יש לשקול את המאפיינים הבאים:

היסטוריה משפחתית

מחלות אבנים נוטות לעבור במשפחה. סוגי אבן מסוימים, כגון ציסטין, עוברות לחלוטין בתורשה מהורה או אף מהסב או הסבתא. הנטיה להווצרות סוגים אחרים של אבן, כגון קלציום- אוקסלט, יכולה להיות תורשתית באופן חלקי אבל יכולה לפחות עם נטילת תרופות ושינויים בהרגלי האכילה. בעוד שההיסטוריה המשפחתית היא חלק מעניין בסיפור, היא איננה ניתנת לשינוי וככזו היא אינה מהווה גורם במאמץ מניעת המחלה. למרות זאת יכול להיות תפקיד לייעוץ גנטי בעתיד במקרים מסויימים.

אנטומיה של המטופל

ישנם מטופלים שמייצרים אבנים משום שהשתן שלהם אינו מתרוקן במלואו מהכליה. זה יכול להגרם ע"י סעיף כלייתי (calyceal diverticulum), שזהו כיס בכליה שבתוכו נאסף השתן, הנוזל נספג אבל המינרליים נותרים מאחור, או במקרים של היצרות במוצא הכליה (הצינור המנקז את הכליה פגום ושתן מצטבר באגן הכליה ובכך ניתן משך זמן ארוך יותר למינרלים להתחבר וליצור גבישי אבן). שני מצבים אלו ניתנים לטיפול כירורגי ובכך יתאפשר לשתן לזרום באופן חופשי אל השלפוחית. בעוד

שניתוח יכול לעצור יצירת אבן, עדיין יש צורך לאמוד ערכים חריגים בשתן ובדם המטופל כדי לפסול סיבות אחרות אשר עלולות לגרום ליצירת אבנים.

הרכבים כימיים של האבנים

מעבדות המתמחות בנושא אבנים, מבצעות אנליזה לאבנים אשר הופרשו באופן עצמאי או הוסרו בניתוח. האנליזה מתקדמת של אבנים בדרכי השתן מתבצעת באמצעות בדיקת x-ray diffraction, שהיא הבדיקה המתקדמת ביותר כיום. בדוח הבדיקה מזוהים סוגי הגבישים הכלולים בדגימת האבן וכן אחוז ההימצאות של כל גביש. בעוד שאבנים מסויימות נמצאות טהורות, הרי שאבנים אחרות מורכבות מערב רב של גבישים. כמו כן, בגופו של מטופל אחד יכולים להווצר סוגים שונים של אבנים בתקופות שונות של חייו. מידע על סוג הגביש הנוצר בגופו של המטופל מאפשר לרופא המטפל לכוון את מאמציו למניעת יצירת האבן באופן חד יותר על ידי כך שהוא שם לו למטרה את הגורמים בשתן אשר מגבירים את יצירת סוג האבנים הספציפי למטופל.

בדיקות דם ובדיקות שתן

בדיקות דם ובדיקות שתן יכולות לזהות חריגות אשר יגרמו ליצירת אבנים. מטופלים אוספים שתן במשך 24 שעות כדי להעריך את הסיכון ליצירת אבנים. בדיקה ממושכת זו מציגה הן את נפח השתן והן את המרכיבים המופרשים מהגוף במשך יממה. מידע שנאסף מבדיקות אלו הוא משמעותי ביותר וכולל גורמים רבים כגון נפח כללי של השתן, ריכוז הגבישים באבן, רמות הסידן, הנתרן, האוקסלט והחומצה האורית. בנוסף בדיקת רמת חומציות השתן (PH) הינה בדיקה חשובה מאחר ואבנים מסויימות נוטות להיווצר בשתן חומצי או בשתן בסיסי. אחד היתרונות בבדיקת שתן הוא היכולת לעקוב אחר שינויים המתרחשים במהלך הזמן. לדוגמא, מטופל יוצר אבני קלציום-אוקסלט. בבדיקת השתן הראשונה מתקבל עודף בקלציום ובאוקסלט. אם המטופל נטל תרופה להפחתת הסידן בשתן ודיאטה דלה באוקסלט, בדיקה חוזרת לאחר חודשיים תצביע האם שני מרכיבים אלו הופחתו. אם כן, הרי שהטיפול ימשך בהתאם לאותן המלצות. אם לא, הרי שהרופא המטפל יחפש שיטות טיפול אחרות (רמות גבוהות של קלציום בדם יכולות להווצר כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות או בעת קיומם של מצבים מסוימים כגון יצירה מוגברת של הורמון מבלוטת יותרת התריס. כמו הגורמים האנטומיים המצויינים לעיל, פעילות מוגברת של הבלוטת יותרת התריס תטופל כירורגית בטרם ימשכו מאמצי המניעה האחרים.

היסטוריה תזונתית

עבור רוב המטופלים, דיאטה היא גורם מכריע ביצירת אבנים. מטופלים יכולים בד"כ להפחית באופן משמעותי את יצירת האבנים בגופם ע"י שינוי המזונות שהם אוכלים ושינוי בכמות השתיה. מידע על דיאטה נכונה ניתן להשיג מהאורולוג המטפל או ביעוץ דיאטנית קלינית בקופ״ח. איסוף השתן מראה את נפח השתן שהופרש ביממה וכן את ריכוזי המלחים בדגימה. בעוד שהיא איננה מראה את כמות הנוזלים שנצרכו (חלקם הלך לאיבוד בנשימה ובמעיים), הבדיקה מראה האם הנפח מספק. כמו כן, איסוף שתן במשך 24 שעות מודד את הפרשת הנתרן (מלח) והאוקסלט, וערכם מושפע ישירות מהדיאטה.

המלצות תרופתיות

תרופה להפחתת רמות סידן בשתן במידה שנמצאה רמת סידן גבוהה בשתן, ייתכן כי יהיה צורך ליטול תרופה המפחיתה את רמות הסידן בשתן. התרופות השכיחות למטרה זו נקראות תיאזידים (thiazide diuretics). אלו הם סוגים מיוחדים של משתנים אשר מסייעים לכליות לשמר את הסידן בגוף ולאחסנו בעצמות וברקמות. תרופות אלו מהוות יתרון גדול גם למטופלים הסובלים מבריחת סידן ויכולות לתרום לצפיפות העצם. תופעת לוואי

עיקרית כתגובה לקבוצת תרופות זו היא הפרשה מוגברת של אשלגן מהכליה, מה שמצריך מעקב ולעתים אף תוספת אשלגן באמצעות תזונה או כתרופה.

תרופה להפחתת רמות חומצת שתן

עבור מטופל שנמצאה אצלו רמה גבוהה של חומצת שתן (uric acid), המגבירה את הסיכוי ליצירת אבני חומצת שתן, ינתן מרשם לתרופה בשם זילול ( Allopurinol). תרופה שכיחה זו מפריעה לתהליך בשרשרת כימית שבה חלבון הופך לחומצת שתן. הפחתת חומצת השתן מערבת בתוכה שני יתרונות למטופל: הראשון, ישנן פחות מולקולות של חומצת שתן ליצירת גבישים מסוג זה. השני, מאחר ואבנים של חומצת שתן נוצרות בסביבה חומצית, הרי שהפחתת רמת החומצה בשתן יוצרת pH פחות חומצי (יותר בסיסי) ועל ידי כך מורידים הסיכוי ליצירת אבני חומצת שתן.

ציטראט

חסר של ציטראט בשתן תורם להווצרות אבנים אצל מטופלים רבים. ציטראט הוא מרכיב טבעי הנמצא בשתן ומונע התגבשות המומסים ליצירת קריסטלים ואבנים. הוא קיים בלימון ובפירות הדר בריכוזים גבוהים. ציטראט נימדד באיסוף שתן 24 שעות ואם נמצא ברמה נמוכה הרי שניתן לטפל בעזרת תוספי ציטראט: Alkasolve או Uralyt-U. טיפול כזה יכול להגביר את הציטראט בשתן. בנוסף, מאחר והוא משולב עם אשלגן, ניתן לתת אותו כתוספת אשלגן לחולים הנוטלים תיאזידים (משתנים). הציטראט מעלה את רמת ה pH בשתן ולכן חייב להינתן תוך שיקול דעת. תרופות מרובות כאלו עבור חולה אחד עלולות להעלות את רמת ה pH גבוה מספיק עד לסיכון של יצירה מוגברת של אבנים הנוצרות בסביבה בסיסית, כגון אבני סידן-פוספט.

טיפול מתמשך

לרופאים המטפלים קיימת גישה לכלים רבים המסייעים במניעת היווצרות אבנים בכליות. הכלים החשובים והיעילים ביותר הם האנליזה של אבן המטופל ותוצאות בדיקת שתן שנאסף במשך 24 שעות. ברגע שהתחיל טיפול, יש לקחת דגימת שתן נוספת של 24 שעות לאחר מספר חודשים על מנת לוודא שההמלצות מביאות להשפעה הרצויה על המדדים בשתן. לאחר מכן, יש לבדוק שוב את החולה בבדיקת רנטגן ובדיקת שתן מאיסוף של 24 ושעות לפחות פעם בשנה על מנת לוודא שהסיכוי ליצירת אבנים עדיין נמוך. באופן זה, תדירות יצירת אבן תפחת, והחולה יהיה חופשי מכאבים ומשיבוש אורח חיים תקין.

סוגי אבנים בכליות:

אבני סידן

קרוב ל 80% מאבני הכליה מורכבות מסידן ואוקסאלט. אבנים המורכבות מסידן ופוספט נפוצות גם הן. לפחות למחצית מהאנשים המיצרים אבני סידן יש רמות גבוהות של סידן בשתן, מצב הנקרא היפרקלציאוריה. מצב כזה יכול להגרם עקב ספיגת יתר של סידן מהדיאטה במעי, אבדן של סידן מהעצם או הפרעה בספיגת הסידן חזרה לזרם הדם בתוך הכליה. סיבות מטאבוליות, גנטיות או תזונתיות יכולות לגרום לכמות גדולה של סידן בשתן. לדוגמה, אבני סידן נפוצות בחולים הסובלים מפעילות יתר של בלוטות יותרת התריס (parathyroid) שהיא השולטת העיקרית על משק הסידן בגוף. אבני קלציום אוקסאלאט יכולות להגרם מעודף אוקסאלאט בשתן. מצב של ספיגת יתר של אוקסאלאט הוא נפוץ ביותר אצל חולים עם מחלת מעי דלקתית או חולים שעברו ניתוחים במעי הדק. במקרים שכיחים פחות, אבני קלציום פוספט נגרמות ממצב הנקרא renal tubular acidosis, כאשר הכליה אינה יכולה להפטר מחומצה בגוף, ואין ביכולתה להחמיץ השתן.

אבני זיהום

אבני זיהום (struvite) מורכבות ממגנזיום, אמוניום ופוספט וכן גבישי סידן, קרבונאט ופוספאט. אבנים אלו נוצרות כתוצאה מזיהום כרוני או חוזר בדרכי השתן. אבני זיהום יכולות להגיע לגדלים גדולים ויכולים לערב את כל חללי הכליה (אבן יציקה)

אבני חומצה אורית

חומצה אורית נוצרת כאשר הגוף מעכל חלבון. לבני אדם רמות חומצה אורית פי 10 יותר מרוב היונקים. השתן הופך רווי עם חומצה אורית כאשר רמת ה pH (חומציות) בשתן יורדת מתחת ל 5.5. נטייה להווצרות אבני חומצה אורית קיימת אצל אנשים האוכלים כמות גדולה של חלבון, בעיקר בבשר ובעוף. אבני חומצה אורית נפוצות יותר גם בחולים המקבלים טיפולים כימוטרפיים או סובלים משגדון (gout) לעתים נדירות, אבני חומצה אורית נגרמות ממחלה גנטית הקשורה למטבוליזם של חלבון.

אבני ציסטין

אבני ציסטין מהוות רק 1% מכלל האבנים בכליות. הן נוצרות בחולים עם מחלה גנטית נדירה הגורמת לרמות גבוהות של ציסטאין בשתן. אבנים כאלה מתגלות פעמים רבות במהלך גיל הילדות.

אבנים אחרות

אבני כליה יכולות להווצר כתוצאה מטיפול תרופתי. דוגמה לכך היא הווצרות של אבני indinavir בחולים שטופלו בתרופה זו כנגד מחלת הכשל החיסוני (HIV). במקרים נדירים התגלו אבנים בחולים אשר נהגו ליטול כמות רבה של תרופות נגד שיעול. לאחרונה תרופה שכיחה לטיפול במיגרנות הנקראת טופמקס (topiramate) נחשבת כמגבירת סיכון להווצרות אבנים בכליות בשני אופנים: הראשון ע"י הורדת רמות הציטראט בשתן. ציטראט הוא אחד המרכיבים בשתן הידוע כמדכא יצירת אבנים בכליות. השני, טופמקס נחשב כמשפיע על האופן בה הכליה מטפלת בחומצה. חולים אשר נוטלים טופמקס נמצאים בסיכון ליצירת אבני קלציום- אוקסלט וקלציום-פוספט.

לסיכום:

אבנים בכליות הן בעיה רפואית שכיחה, אך ניתנת לניהול ומניעה באמצעות שילוב של מעקב רפואי, טיפול תרופתי ושינויים באורח החיים. המפתח להצלחה טמון בזיהוי מוקדם של גורמי הסיכון האישיים, הבנת סוג האבנים הספציפי, וביצוע התאמות מתאימות בתזונה ובשתייה. חשוב להדגיש כי בעוד שלא תמיד ניתן למנוע לחלוטין את היווצרות האבנים, ניתן להפחית משמעותית את תדירות הופעתן באמצעות טיפול מתמשך ומעקב סדיר. שיתוף פעולה הדוק בין המטופל לצוות הרפואי, הקפדה על ביצוע בדיקות תקופתיות, ויישום ההמלצות הטיפוליות יכולים לסייע למטופלים לנהל את מצבם ביעילות ולשמור על איכות חיים טובה.