זהו אחד מכאבי הראש השכיחים ביותר, אשר פוגע ב- 10% מהאוכלוסיה בדרגות חומרה שונות. מיגרנה שכיחה פי שלושה יותר בנשים מאשר בגברים, ומופיעה בדרך כלל בעשור השני או השלישי לחיים,  אם כי היא עשויה להתחיל בילדות או בגיל מבוגר יותר. לכ- 70% מחולי המיגרנה יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה הסובל/ת גם הוא מהמחלה,  מה שמעיד על בסיס גנטי משמעותי של המחלה. מיגרנה מתבטאת בהתקפים של כאב ראש בינוני עד עז,  באופן טיפוסי חד צדדי (אם כי יכול להיות דו צדדי),  פועם או לוחץ, המוחמר בתנועה ומלווה בבחילות ולעיתים הקאות.  בנוסף,  בזמן ההתקף חולים רבים סובלים מרגישות לאור, רעש, ריח, ומגע ומעדיפים לשכב בחדר שקט וחשוך. כרבע מהחולים עם מיגרנה סובלים גם מאאורה (aura)  - אלו סימפטומים שבדרך כלל מקדימים את כאב הראש ומתבטאים בהפרעות ראיה כמו נצנוצים או קווי זיג זג הנעים באיטיות בשדה הראיה ונעלמים לאחר כ 20 דקות עד שעה. תסמינים אחרים של aura עשויים להיות נימול בגפיים, קושי בדיבור או חולשה בפלג גוף.  
גורמים שונים עשויים לעורר (trigger) התקפי מיגרנה. אלו כוללים: חוסר שינה,  הרגלי אכילה לא סדירים, מתח נפשי, ושינויים הורמונליים במהלך המחזור החודשי אצל נשים. 
הטפול במיגרנה מתחיל בשינוי אורח החיים של החולה במטרה להפחית עד כמה שאפשר את תדירות ההתקפים. טפול בהתקף החריף צריך להיות מותאם לאופי הכאב והתסמינים הנלווים. הטיפול יכול להינתן בטבליות, בתרסיס לאף או בזריקה. חשוב לטפל בהתקף מוקדם, כי אז הטפול יעיל יותר. אך, יש לזכור ששימוש תכוף מידי במשככי כאבים עלול להזיק ואף לגרום להחמרה בכאבי הראש,  ולכן יש לקחת את התרופות בהתאם להמלצות הרופא המטפל. 
חלק מהחולים זקוקים לטפול מונע שמטרתו להפחית את תדירות ההתקפים ולהגביר את יעילות הטפול בהתקף החריף. לאחרונה פותחו תרופות ספציפיות למניעת מיגרנה הניתנות בזריקה תת עורית אחת לחודש או אחת לשלושה חודשים, והוכחו כיעילות למטרה זו. 
מרכיב חשוב נוסף בטפול בחולי מיגרנה הוא הטפול הפסיכולוגי בחולים הזקוקים לכך. טפול זה כולל שיטות הרפיה כמו biofeedback . כמו כן, טפול בהפרעות שינה, אם הן קיימות, הוא מרכיב חשוב בתכנית הטיפולית של החולים, וכך גם טפול בעודף משקל. 
עם תכנית טיפולית כוללת כמו זו שתוארה, מרבית החולים משתפרים באופן משמעותי, ויכולים להגיע לתפקוד טוב בעבודה, בחיי המשפחה ובחייהם החברתיים.