יחידת הכבד

קיימים 5 נגיפים שונים שיכולים לתקוף את הכבד:

נגיף A - מקורו במזון מזוהם. קיים נגדו חיסון (שנכלל בתכנית החיסונים של משרד הבריאות) ולכן שכיחותו ירדה מאוד בשנים האחרונות. מי שאינו מחוסן ומתעתד לנסוע לעולם השלישי רצוי שיתחסן.
נגיף B - נגיף שמתפשט במגע עם מוצרי דם ונוזלי גוף. בעל שרידות גבוהה מחוץ לגוף, גם נגדו קיים חיסון שניתן לקבלו מרגע הלידה.
נגיף C - ‏ - בא ממחטים מזוהמות וממכשור רפואי שאינו מחוטא. אין נגדו חיסון אולם ישנם טיפולים טובים רבים הזמינים לחולים, בין היתר פרוטוקול תרופתי שנחקר בשנים האחרונות במסגרת מחקר בין-לאומי בו הייתה שותפה גם יחידת הכבד וזמין היום דרך סל התרופות.
נגיף D - ‏הוא מעין פרזיט של נגיף B‏. הוא מתפשט באותן הדרכים וגורם למחלה קשה וחמורה. קיים נגדו טיפול אך הוא לא אופטימלי ומלווה בתופעות לוואי.
נגיף E - ‏נמצא במים מזוהמים ומי שיטפונות, בעיקר במדינות עולם שלישי, אולם בשנים האחרונות התגלו מקרים גם במדינות המפותחות. המחלה מסוכנת מאוד לנשים בהריון. חיסון לנגיף נמצא בתהליכי פיתוח.

פגיעות מתרופות

הכבד יכול להיפגע גם מתרופות. יש תרופות כמו פרצטמול (מוכרת בישראל כאקמול), שמינון יתר שלהן יגרום כמעט תמיד לפגיעה חריפה בכבד. לפגיעה זו יש טיפול מצוין אם החולה מגיע לבית החולים תוך מספר שעות.
מנגד ישנן תרופות כמו אוגמנטין, סימבסטטין, ניטרופורנטואין ורבות אחרות שעלולות לגרום נזק לכבד ללא תלות בגודל המנה שהחולה נטל/ה. לסוג כזה של פגיעה אין טיפול ספציפי ובמקרים חמורים יש צורך בהשתלת כבד.

פגיעות מרעלים (טוקסינים)

יין ישמח לבב אנוש, אך רק בכמויות קטנות. בכמויות גדולות יין ושאר סוגי המשקה החריף הם רעל קשה לכבד [וגם ללב ולמוח!].
מחלת הכבד האלכוהולית (הכרונית והחריפה) שכיחה מאוד בעולם המערבי. הטיפול הוא הימנעות משתיית אלכוהול ובמצבים חריפים קורטיזון.
קיימים גם רעלים נוספים, סביבתיים ותעסוקתיים, הגורמים לנזק בכבד, למשל חומרי הדברה, מתכות רעילות, זיהום אוויר ואף חשיפה ממושכת לשמש (מכת שמש ועלייה חדה בחום הגוף עלולות להוביל להרס של תאי הכבד).

פגיעות ממחלות אוטואימוניות

זוהי קבוצת מחלות התוקפת את רקמת הכבד עצמה או את צינורות המרה של הכבד. בדרך כלל הפגיעה בכבד היא תוצר לוואי של המחלה, בה מערכת החיסון רואה באחד הגורמים המרכיבים את הגוף פולש ותוקפת אותו. לחלק מהמחלות האלה יש טיפול טוב ובחלק מהמקרים יש צורך בתרופות המדכאות את פעילות היתר של המערכת החיסונית.

מחלות כבד בכלל, ומחלות כבד וירליות (נגיפיות) בפרט, הן תחום מתחדש ועתיר התפתחויות והישגים אבחנתיים וטיפוליים.

עד לפני 35 שנים רוב החולים היו מאובחנים בשלבים מאוחרים מאוד של מחלת הכבד, לאחר שהשחמת (צירוזיס) "התפרצה", מצב המתאפיין בתופעות לוואי רבות, ביניהן בהצטברות נוזלים בבטן, דימומים במערכת העיכול, הפרעות נוירו-פסיכיאטריות, צהבת ועוד. תוחלת החיים של החולים במקרים אלה הייתה קצרה ונמדדה בדרך כלל בחודשים או בשנים ספורות.
בימינו, לעומת זאת, מאובחנים רוב החולים בשלב מוקדם מאוד של המחלה. שלבים כה מוקדמים עד שברוב המקרים לחולים אין כל תלונה [אסימפטומיים] ואפשר לעצור את מחלתם ואף לרפאה לחלוטין באמצעות טיפולים תרופתיים חדשים.

האבחון עצמו נעשה עד לפני שנים לא רבות באמצעות ניקור (ביופסיה) של הכבד לצורך קביעת חומרת המחלה והאבחנה המדויקת. כיום ניתן לקבוע את חומרת המחלה בעזרת בדיקה בלתי פולשנית הקרויה "פיברוסקן".